לאביב גדג' אין בשורות טובות לבשר על הגברת שבשיר. תרצו – נציגת האהבה והיופי, שסופה הוא – שתישאר "פרח ערירי". אין קצה של אור בקצה המנהרה. הנתונים קשים: היא מלאה קוצים מבחוץ ומבפנים. ככה אין סיכוי להגשים חלום – להיוולד מחדש כמישהי אחרת. גדג' מדבר על מצב שמאפיין חולמים שמוכנים ללכת רחוק כדי לממש פנטזיה. הנקודה היא שאין להם את זה. כל ניסיון שלהם – לא רק יעלה חרס, אלא יקצין את מצבם, או כמו שאומר השיר: "פגעת בקיר ונשארת בלי כלום". יש לגדג' איזושהי חמלה למושא שירו – כשהוא מסיים ב"פרח ערירי מלאך כחול" (לולה של מרלן דיטריך?)
החמלה היותר משמעותית בוקעת מהטון הנוגה-מזדהה שאופף את הבלדה המדוכדכת הזו, הנפתחת כמו באזעקת צופר מבשרת רעות. המנגינה נטענת בעוצמת ההבעה של גדג'. מכונת האמת אומרת: אכן כואב-מזדהה. אתם מכירים את אביב גדג'. הוא אינו מסוגל לשקר.
מבחוץ את מלאה קוצים/ ומבפנים, עוד ועוד קוצים/ אין לך זמן לים/ אין בך מים מתוקים.
הלכת לאיבוד רק בשביל להיוולד מחדש ונשארת בלי כלום./ זיקוקים בכלוב לא יצליחו להאיר עולם צר וחשוך.
ונוס בתמוז/ מבחוץ את מלאה קוצים/ ומבפנים, עוד ועוד קוצים/ אין לך זמן לים/ אין בך מים מתוקים.
הלכת לאיבוד כמו שורה בשיר, פגעת בקיר ונשארת בלי כלום./ פרח ערירי, מלאך כחול, ונוס בתמוז.
* מתוך "ילדים של מהגרים", אלבומו החדש של אביב גדג'.
