הלב הצועני הוליד אוסף: "מחול החרבות" של חאצ’אטוריאן מעצבן. הצ’ארדש של מונטי שחוק לעייפה. בטנגו מ"שעת הצוענים" לפי ברגוביץ’ שומעים ערגה נוסטלגית. יש קטעים כ"סירטאקי" מ"זורבה" שהפופולריות מאיימת לחסלם. "אוצ’י צ’ורניה" של בובי לקוס ואנסמבלו מזרים לקטע חיים חדשים, "לילות מוסקבה" עם תזמורת אוסיפוב מתחילת השישים מיושן. הגיטרה של ויליאם גומז מרגשת ב"רומנסה". ריקוד ספרדי מס. 5 מנוגן נהדר. סלט צועני מוכר, חביב. לעיתים שחוק, לעיתים עוד מעורר ריגוש.

לחצו על תמונות העטיפות לקבלת רשימת השירים