הקטע הפותח "ארבע מעגלים של החיים" של אוליבר שאנטי הוא קומבינציה קצבית מלהיבה של אפרו-דרום אמריקני בשירה שבטית מקהלתית.
ה-Ameno של Era מעביר לשירה הרמונית כמו דתית, מחוברת לקצב. קומבינציות שנועדו להחניף, ללא התפתחות מרשימה. הניסיון לאזכר תרבות אתנית קיים גם ב"קאייאמה" של אדיימוס. מיסחור? כן, אבל האוזן מוחנפת ונכנעת.
ובהמשך – עוד קומבינציות מחניפות: זמרות עם בולגריות משתלבות יפהפה ב-די-אמושן פרוג’קט, "אניגמה" בקטע פופ-כנסייתי מלודרמטי מושר בטונים גבוהים שמזכירים את הזמר דמיס רוסוס. השירה הריליגיוזית מאפינת גם את ה"סלסטיין פרופסי" בתיבולים אתנים כמובן. עוד: מרצדס סוסה ב"גרסיאס א לה ויטה", ג’ה וובל ב"הו נמה שיבה", "אפרו קלט סאונד סיסטם" בקטע "שור אז נוט". רוח מזרחית חמה ומענגת מנשבת מכיוון "אשקאבאד" ויאיר דאלאל. אוסף עשיר, מלהיב.
