ההופעה

טייגר ליליס

יוני 30, 2013

בארבי ת"א

 4.5/5

מי שמע על הטייגר ליליס? ב"בארבי" שמעתי הרבה רוסית. אבל אחרי הערב הזה, אני יכול לבשר שהקהל הלא "רוסי" הפסיד בגדול. טריו קול-באס-תופים העביר אותנו אל קברט פאנק ברכטיאני סוריאליסטי בתערובת של אופרה, פולקלור-צועני, ושירי-הלל לחיי דקדנט-הביבים ברוח הגדה השמאלית בפריז.
הקברט מופעל ע"י הסינגר-סונגרייטר מרטין ז'אק Martyn Jacques, משורר, מלחין, זמר פסנתרן ואקורדיוניסט שיצר הרכב שהוא מפגש אינטלקטואלי ומוזיקלי של ברטולד ברכט עם מחוזותיו האפלים והפרועים של הפאנק, המוליד אנרכיזם אלגנטי.
ההרכב הוקם ע"י מרטין ז'אק ב-1989 בלונדון. תחילה הופיעה בפאבים לונדוניים, בפסטיבלי הפרינג' שבאדינבורו, בברים בצ'כיה ושוויץ ואפילו ברחובות ערים שונות באירופה.
בבריטניה מכירים אותו מההפקה המקורית של Shockheaded Peter (יהושוע הפרוע), להיט קאלט. גם מה – האלבום The Gorey End, המופע האודיו ויזואלי עם אמן האלקטרוניקה הגרמני Alexander Hacke בשנת 2006. להרכב 29 אלבומים החל מ-1994.
מה מסתתר מאחורי פני הליצן שמוציא קולות בין מצו סופרן פלצטי אופראי של ג'ימי סאמרוויל לקול הגרוס של טום ווייטס? הקול – ציין מישהו – מחזיר עד מסורת הקסטרטו castrato tradition – זמר סופרנו שסורס בילדותו על מנת לשמר את קולו.
הוא יוצא מפניו מרוחים בשכבות צבע שחור-אדום-לבן מתחת למגבעת שחורה, משהו שלא מתאים ללחות של הקיץ התל-אביב, שמבליטים עוד יותר את העוויותיו, כשהוא מזמר את הטקסטים המופרעים בקדמת הבמה וליד הפסנתר.
הטייגר ליליס אינם מציגים את עצמם כשהם עולים על הבמה. אין גם שום אינטגרציה ורבאלית עם הקהל בהמשך, מעין דיסטנס בין הלהקה לצופים. צחוקים? מרטין ז'אק מגרד בביציו בקצב השירה ב -Masterbating Jimm. הקהל צוחק, למרות שלא בטוח שהוא התכוון להצחיק.
הקול הגבוה הוא שמכניס אותך מיידית לאווירת הסיפורים של השירים. הוא אוחז בידו אקורדיון שנראה יותר בנדוניאון ארגנטינאי. המוסיקה יפהפייה. סוחפת. השירים – מותרים לבני 18 ומעלה. רוצחי ילדים, אוננות, הביצועים לעיתים מוטרפים, לעיתים מעוררי עצבות. הקהל רוקד את השירים האלה, שמתארים ייסורים, יאוש, אהבה למכירה, איבוד לדעת, כאילו מדובר בבידור פרופר.
שירים של הקומי פוגש את הטראגי. תערובת של שנסון, אופרה ומוסיקה צוענית. שירים בסגנון וודביל על פרוצות, מאורות סמים ועלובי החיים של זמר הרחוב הנצחי. הצגת קרקס מקברית.
אף רגע דל. הטריו מנגן מוסיקה עשירה. האקסצנטריות הויזואלית יוצרת איזשהו ניתוק מהקהל, הגם שהוא שמח, מפזז וטוב-לו-על-הלב. צריכים להודות: הטייגר ליליס נותנים את אחת מהצגות המוסיקה והבידור המרתקות שביקרו פה.