הסולו השני של מקרתני אחרי הביטלס, בו הוא משתף את העזר כנגד לינדה. הזמן שחלף מראה כי מדובר בהפקה מאוד ייחודית-מקורית של פול שנעה בין פופ פשוט לפופ מתוחכם – מעין מיני סוויטות כמו Uncle Albert/Admiral Hasley, "המושב האחורי של מכוניתי". נכון שזה לא היה ביטלס חדש, ובכ"ז יש בו הרבה רגעי קסם מענגים, אפקטים ועיבודים מקוריים. שימו לב גם ל"הרט אופ דה קאונטרי", Smile Away ו"מונקברי מון דילייט". (1971)