מה המרחק בין ציון ל – Zion הרסטפרית. במוסיקה אין בעיה לצמצם מרחקים. אלון בן זיו לקח את אביהו מדינה ואת "תן לזמן ללכת" (על זמן, חיים, גורל) ממדינת הים התיכון לטיול בקינגסטון. הזמן של מדינה במקצב רגאיי – שהוא סגנון שעוצר זמן. מעודכן נצחי. כלומר – מי שמכיר את הגרסאות של זוהר ארגוב וחיים משה (האזינו מטה) , יקבל החנפה בסגנון הקאריבי בהדגשת הפעימות המתאימות של הסגנון.
השיר זכה למשב קיצי קליל, כולל קולו של "פישי הגדול" שמתפרץ לשיר בקול "מפלצתי". למה הוא כאן? פתרונים לאלון בן זיו, שמן הסתם חש, כי הביצוע שלו אינו די אטרקטיבי, ופישי ישדרג לו בקטע היפ הופי. אז למרות שבן זיו אינו זמר גדול, התוספת של פישי אינה יותר מגימיק שנועד כביכול להצחיק. בשורה תחתונה: עדכון נחמד לשירו של אביהו מדינה, שלא מסמן משהו מעבר לקלילות הנסבלת.
כך נשב נשירה, עד בוקר יתעורר / מחשבות על המחר, הלילה נוותר / רב עייפנו רב דווינו, די לנו והותר / להשכיח סוד מלב, יין לא חסר / אם עייפה בך הנפש, והמזל חדל / להאיר פניו אליך, פה ושם נכשל / לא תדע בין צחוק ודמע, מי מהם / תבחר והכל נתון לפתע, ביד הגורל
תן לזמן ללכת / תחלוף גם השלכת / ותשוב תראה אביב חדש / שמח לקראתך / נוסיף נשירה יחד
יחד עם כולם / נגביה עוף כיונה, אל ענן
מקרוב נראה הכל, ידוע וברור / אך עתיד רחוק באופק, בערפל קבור / ואתה ללא מנוח, את היום שוכח / במרדף אחר האופק, שממך בורח
תן לזמן ללכת…