מישהו כינה את מקריי "הטרובדור העירוני של לונדון". סינגר-סונגרייטר, שמשדר קו מלנכולי-מלודי של "דיפרסיה מלטפת", אם אפשר להגיד את זה כך. מקריי רגשני לאללה לאורך כל הדיסק. אין כאן שיר שצריכים לשמוע פעמיים. לא להיטים, אבל מלודיות וטון שנספגים מיד. קשה שלא להאמין לטקסטים האלה של הרומנטיקן הדפוק. מקריי מאוד אותנטי. הוא יזכיר לכם יותר את תום יורק או את טום באקלי מאשר את מוריסיי. כך או כך, מקריי יצר אלבום "חורפי" מסוגנן להפליא באינטימיות שלו.
