"המשקפיים של נויפלד" (הפרויקט של המוסיקאי והמפיק שמוליק נויפלד) מגיעים אל רחבות הדאנס. מאיר גולדברג כתב מונולוג של מפוצלת, שממשיכה לחפש את עצמה "בתאווה של ציפור שבויה", מאבדת דבר כדי לזכות ב"משהו אחר" רגע רוצה אותו, רגע לא. תחושות מנוגדות שהופכות אותה בלתי יציבה. לפי השיר, לא ברור אם החולשה הזו טבועה באופייה ובלתי הפיכה שהרי "היו ימים שחלמתי להיות רק איתך", אז מה בדיוק קרה? מה חולל בה את השינוי. על כך אין בטקסט תשובה.
עם זאת, הטקסט אינו האינסטנט, שכל תכליתו היא לשרת את הוייב הריקודי מהסוג שמכירים מהמוסיקה של זמרות כמיכל אמדורסקי ודנה אינטרנשיונל המתמחות במוסיקת דאנס.
המוסיקה שנעה על המסלול הריקודי בביט אחיד ובכיוון אחד אינה תורמת להבנת נפש מושא השיר. היא מניעה את השיר בקלילות קליטה ונסבלת של להיט שגרתי. מצד שני, בטון של דניאלה מילוא, המוכרת כאחת הזמרות הייחודיות ב"דה וויס", יש חספוס שמעניק לשיר צבע תיאטרלי מיוחד. נראה ששמוליק נויפלד כיוון הפעם את פרויקט "המשקפיים" שלו למסלול רדיו אמצע הדרך הבטוח, וזה נשמע קליט ומזיז, אבל פחות מיוחד מול השניים הקודמים ששמעתי – "נסיעת חינם" עם ערן צור והדואט הנפלא של אבי בללי וסמדר אקראי – "בדיוק אותו דבר".