בצדק קוראים למוריסון – הקאובוי מבלפסט. הזמר האירי חי את מוסיקת הדרום האמריקנית בכול וריד מורידיו, נים מנימיו ויוצא לרכיבה מוסיקלית מענגת בקאונטרי רוד, בלי להגיע ממש לנשוויל. זה אלבום שהוקלט באירלנד. (אגב, מדהים לשמוע שמוריסון מעולם לא ביקר בנשוויל בעבר) מוריסון מחדש להיטי קאונטרי הנחשבים קלאסיקות (או: סטנדרטים) משנות החמישים ועד השבעים, מהסוג שהנק ויליאמס שר כ- Your Cheatin Heart או Half As Much. לא הייתי קורא למה שאני שומע בדיסק הזה – אינטרפרטציות חדשות ללהיטי העבר, אלא הצדעה מוריסונית למוסיקה הזו, התרפקות אמיתית. האיש אוהב קאטנטרי מיוסיק, מה זה אוהב – חי את הסגנון, שר אותו ברוח שמשיבה חיים חדשים במפרשי המוסיקה הזו, נוגע בסגנון המוכר כהונקי-טונק ב-Back Street Afair וב-There Stands The Glass (סגנון בארים) של ווב פירס. שלושה שירים מקוריים של מוריסון משתלבים מצוייין באוסף הזה. למוריסון אין בעיה לשלב קאברים עם המוסיקה שלו בהתאמה מלאה, למחזר נושאים השולטים בשירים האלה – אהבה, אובדנה, חטא וגאולה. הליווי – קאונטרי עסיסי, שורשי ועשוי היטב, נשמע נשווילי פלוס. כלומר: Pay The Devil הוא לא רקאלבום קאונטרי מעולה, אלא אלבום מעולה של מוריסון. הקאובוי מבלפסט מרגיש בנעלי בית בסגנון הזה, לך תאמין שהוא לא נולד באדמה הזו. לפי השירה שלו כאן – מוריסון חזר הביתה.
