חזרתי לשני אלבומים של הפרודיג'י: For The Jilted Generatin משנת 1994 ול – Fat Of The Land מ-1997 לקראת הופעתה (29.5) בגני התערוכה בת"א. שני האלבומים הם מהות המוסיקה האסיד-רייבית/אלקטרונית שמייצר ההרכב הבריטי. צלילים מברייקביט טכנו ועד דראם נ' בייס. אם אלבומם Experience היה תצוגת מבוא מרשימה. שני האלבומים האלה אישרו כי The Prodigy היא פרויקט שנועד לחיות חיים ארוכים.
ב-1997 הצפנתי למועדון הסיטי הול בחיפה לשמוע את "רייג' אגיינסט דה מאשין" וקיבלתי בחימום את "הפרודיג'י". כתבתי אז: "סמאק מיי ביטש אפ", הפותח, היכה בראשי, ערב יציאת הדיסק המדובר ביותר בעולם. זה התאים לצפיפות המיוזעת: ריטואל של אפקטים, קצב וקולות פרודיג'י היא הקצפת של הדאנס העכשווי. נוסחה? האוז, היפ-הופ, טכנו, פאנקי, ראפ. מכניסים הכל למיקסים. המוסיקה היא פס קול למשהו, אמביינט, מנוכרת מאוד. הנוסחה לא תמיד מכאנית, אבל היא נורא כוחנית.
עיזבו אתכם ממסרים הפלקטיים הצעקניים, ויש להם. אבל מי מבין, מה הם צועקים. לפרודיג'י יש בעיקר הצגה קצבית של כוח ואנרגיה. הדאנס של Breath (הלהיט) נשמע טעון ומנוכר בסטייל.
"כוח דיזל" הוא קצב שאינו מרפה. זוהי מוסיקה שנועדה לדפוק אקשן, להחטיף ויברציות, לא רק על רחבת הריקודים המיוזעת. סאונד של התרחשות עם אלמנטים מזרחיים פה ושם.
קונספצית ההפקה שעשה ליאם הולואט נשמעת כאלטרנטיווה הכי עדכנית לכל מה שתרצו. דאנס עם אווירה, תבשיל נהדר של כל מה שידעתם על מוסיקת מכונות, וקשה להחליט אם האדם (רגש) או המכונה מנצחים. מה שבטוח: הקצב והאפקטים מטמטמים. רגשית זה עושה מעט. אבל אולי זה המשל האמיתי לפרצוף שלנו בעידן הזה.
**** הפרודיג'י הפועלת מתחילת ה-90 היא להקה בריטית המתאפיינת במגוון סגנונות מוזיקליים הנעים בין רייב, טכנו אלקטרוני של תחילת שנות התשעים ועד רוק אלטרנטיבי וביג ביט עם השפעות פאנק בסופן. חברי הלהקה הם ליאם האולט (לחנים וקלידים), קית פלינט (זמר ורקדן) ומקסים ריאליטי (זמר ותקליטן). הלהקה מנצלת היטב את העלייה והשגשוג בכוחה של מוזיקת הדאנס האלקטרונית (EDM) בשנים האחרונות. את הופעתה יחמם המפיק הבריטי Feed Me, כוכב בולט על במות פסטיבלי המוסיקה האלקטרונית.
להיטים: Firestarter ,,Breath ,Voodoo People ,No Good start the dance Poison.
