בקומוניקטים שחולקו במסיבת העיתונאים לקראת פסטיבל ישראל 2014 מצאנו את הפסקה הזו: "פסטיבל ישראל מזמין את הקהל למופע שבחסותו – הפקת ענק – ערב מיוחד של געגוע לאריק איינשטיין". השבוע במסיבת העיתונאים לקראת המופע – לא השתתף אף נציג של פסטיבל ישראל. דיברו המפיקים המסחריים של המופע – מנכ"ל חברת "סברס" וניר שטרן, מנכ"ל קבוצת סלקום שפרשה חסותה על הערב וקובי בן עטר, המנהל האומנותי של האירוע.
למה אני מזכיר את פסטיבל ישראל? כי הייתה תחושה שהאירוע הזה לציון שנה למותו של הזמר הלאומי היה אמור לשאת אופי לאומי, אלא שהוא הפך לאירוע מסחרי מן השורה. משיחה שהייתה לי עם אייל שר, מנכלו החדש של פסטיבל ישראל, מתברר, כי הייתה זו משפחתו של אריק איינשטיין שביקשה את חסות הפסטיבל על מופע האמנים הגדול. היה זה הרצון שלה לתת לאירוע צביון ממלכתי, אולי כדי להעניק סוף סוף את ההכרה הלאומית, שאריק עצמו סירב לה בשל צניעותו (הודיע מראש שהוא אינו חפץ לקבל פרס ישראל). יוסי טלגם, המנכ"ל הקודם של הפסטיבל, קיבל את הבקשה הזו של המשפחה. זו גם הסיבה שהאירוע נועד תחילה להיערך בירושלים.
בהמשך התברר כי כדי לקיים אירוע כזה – חייבים לקיימו בתל-אביב וגם לקבל בראש ובראשונה חסות של ספונסר עסקי. כאן התהפכה ההיררכיה. החסות של פסטיבל ישראל התרוקנה מתוכן (כלכלי, אומנותי) ונשארה רק בפלקט. לאייל שר, המנכ"ל החדש של פסטיבל ישראל, אין כל בעיה עם חסות מסחרית. להיפך – הוא בעדה. ההתלבטות הגדולה שלו הייתה בין – ביטול החסות הלא משמעותית וניתוק של פסטיבל ישראל מהאירוע, ובין השארת החסות הזו רק כג'סטה תדמיתית. הוחלט לבסוף, ללכת על האפשרות השנייה. גם אייל שר מודע לכך שהאירוע שנועד מלכתחילה להיות המופע המרכזי לציון שנה למותו של אריק, נותק מהאוריינטציה הממלכתית-לאומית שלו ונצבע בצבעי הסגול של חברת הסלולר, לקידום צרכיה התדמיתיים במלאת 20 שנה לחברה.
ב"ואללה" הגדירו את האקט כ"מחטף". לא הייתי נסחף. ספונסרים מסחריים טובים ובריאים לאמנות, אבל צריך לזכור כי הפעם מדובר באריק איינשטיין, אושיה ישראלית, מהמדרגה הראשונה, שהייתה ראויה לאצטלה ממסדית-ממלכתית של ממש, לפחות באירוע המרכזי הראשון לציון שנה למותו, ולא להשאיר אותו בידי חברה מסחרית.
באשר לרשימת המשתתפים: היא נראית כמו מסיבה של כולם. גם זמרים שאין להם קשר עם אריק. אם אין להם הופעה באותו ערב – יגיעו. השכר – נאות. משתלם. אבל מי לא נמצא בה? האיש שהתווה אומנותית את שבע השנים האחרונות בחייו של איינשטיין – גיא בוקאטי. בקומוניקט שנשלח מטעם מפיקי האירוע, כותב המפיק האומנותי של הערב, קובי בן עטר: "הערב יורכב מחמש תחנות משמעותיות ביצירתו המוסיקלית של אריק, המבוססות על שיתוף הפעולה הפורה בינו לבין – שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי, יוני רכטר ויצחק קלפטר". ומה עם בוקאטי? בהתחלה נאמר לי ע"י משרד יח"צ של לפידות (פסטיבל ישראל) שהוא בחו"ל. בדקתי. והפלא ופלא. הבחור חזק עם שתי רגליו על אדמת המולדת.
גיא בוקאטי עבד עם אריק 7 שנים. הוא ללא ספק יוצר מהגרעין הקשה של מוסיקאים שאריק עבד איתם. הוא תחנה בדרכו של אריק. אז למה לא עצרו בה? אם נותנים כבוד לאריק – אז עד הסוף, אי אפשר לזלזל בהחלטה האומנותית שלו להפוך את בוקאטי לאיש שעיצב את פס הקול שלו בתחנת חייו האחרונה, גם אם הייתה ביקורת כלפי צעד זה של אריק. גם אם התקשורת פיתחה אנטגוניזם כלפי בוקאטי. למחוק פרק כזה – זה לעשות צחוק מהעבודה. אם לעשות הרבה כסף מהזיכרון של אריק, אז לפחות לכבד את הבחירות שלו.
מטעם משרד יחסי הציבור, נמסר כי הייתה פניה לבוקאטי. מה המשמעות? סרב? – לא מאמין. אז מה קרה באמת מאחורי הקלעים?
אירוע ממלכתי המוקיר את זכרו של אריק איינשטיין אינו יכול לזלזל ברצונות ובמניעים של איינשטיין עצמו. אלא מה: האירוע הזה כבר אינו ממלכתי. הוא עוד אירוע פארק המוני מסחרי של מצעד זמרים, שיעלו וישירו את שיריו של אריק.
המופע יתקיים ב-7 באוקטובר 2014 בפארק הירקון.
געגועים לאריק
6 Responses
היחס לגיא בוקאטי הוא שערוריה.
אריק כל כך אהב אותו והוא כתב לו שירים יפים.
אז מנהלת גלגלצ לא חושבת כך, מי היא בכלל?
מסתבר שגם ה מפיקים של אירוע לזכרו מזלזלים בחבר הכי טוב שהיה לו בשבע השנים האחרונות לחייו.
איזה עולם מחורבן.
אריק היה מזדעזע מזה.
בתור אחד שאהב את אישיותו ושיריו המקסימים והצניעות, והיו שרה, ארצי את הולכת פייפן, ומאז שהלכתה אבא הארץ כבר לא אותו דבר, כשעצמתי העיינים הם היו כאן כל החברים,עיני פקוחות מבלי לראות את השמים מבלי לראות כחול שלים ירוק של עץ,מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם, זה לא סתם געגוע סתם נעים להיזכר, למה לי לקחת ללב יש לי הרבה חברים בראש יש לי תמיד חברים שעוזרים לשכוח, כמה שאני אוהב אותך ארץ ישראל,זואת היתה תקופה יפה נורא, כמה יפים הינו כמה תממים הינו ארץ ישראל הישנה והטובה
שוב הוכח כי ענייני הון שלטון משתלטים גם על המוסיקה. אני חושב שאם אריק היה חי הוא לא היה מסכים לחגיגה המסחרית הזאת. אגב, משהו יודע את תעריפון האומנים???
ל-2
אהבתי את התגובה של רני דהב 😉 יופי של משחק מילים/שמות על משקל שמו של היחצן ההוא של סלקום…
כל יצירתיות שתקדם את הנושא העיקרי ראויה להערכה, בעיקר לאור העובדה, שאריק היה כל כך צנוע, וסרב להיות מועמד לפרס ישראל. צ נ י ע ו ת היא מילת המפתח, צ נ י ע ו ת היא המפתח, והיא נעדרת ומבוקשת כאחד.
סלקום הרסו את היופי בארוע בכך שלא ידעו גבולות של חזירות ובהמיות.
ספונסר מסחרי זה חשוב אבל ספונסר מסחרי צריך לדעת את מקומו בשרשרת המזון.
שנה למותו של אריק איינשטיין זה דבר חשוב יותר מיום הולדת 20 לחברה סלולרית שתלטנית.
מה היה רע אם היה רשום בראש הפוסטר הארוע בתמיכת סלקום ובזה זה היה נגמר ? זה רק היה נותן להם יותר פאסון. אבל הם היו חייבים להשתלט על הכל בצבעים, בפונטים ובכותרת הענק 20 שנה לסלקום.
ביזיון!
ולא רק גיא בוקאטי חסר – איפה אביב גפן? שלמה ארצי? יהודה פוליקר ? ושרייד גשר הירקון – ישראל גוריון, יהורם גאון ואסף אמדורסקי?
אז מישהו החליט להוקיר את פועלו של אריק ולהרים ערב מחווה, הרי ברור שאי אפשר לעשות זאת מבלי חסות מסחרית כזו או אחרת.. וישר מתחילות הביקורות הארסיות, הקטנוניות, בדיוק כמו זו שלמעלה וכמו שהתפרסמה בוואלה כן, עשיתי שיעורי בית.. 🙂 כאשר כל מופע מחו"ל מקבל חסות מסחרית ומגיע לארץ, זה בסדר.. כאשר מחליטים להרים הפקה בסדר גודל כזה ישראלית, מקורית, שנועדה להוקיר את הזמר הכי טוב שהיה לנו כאן בארץ, כי חס וחלילה שהמדינה תעשה משהו בשביל זה..ישר כל צרי העין, שאני בספק אם הם היו משלמים כרטיס למופע כזה כי התקשורת ישר מקבלת הכל חינם, בטענה שמגיע להם.. עלק.. מרימים את דגל המצטדקים.. מר חרסונסקי, אתה איש מאד מוערך ואני נהנה לקרוא את האתר שלך, אבל הביקורת הלא ראויה הזו – למה זה לא הגיע, למה זה לא בא במקום לחגוג את המאורע.. זה נמוך גם לך.. קצת משדר תחושה שאתה מחפש בכוונה פרובוקציה, כי להודות שעשו כאן משהו טוב זה פחות מקובל עכשיו.. חבל