דיקלה 2-צילום-מרגלית-חרסונסקי

ואם פרידה

דיקלה

הליקון
4/5

לא יודע כמה עותקים  מכרה דיקלה מדיסק הזה, אבל היא לבטח נתנה פייט לענקי הז'אנר הים-תיכוני – במוסיקה שאינה מתכתבת רק עם המיינסטרים הממוסחר.  דיקלה נשמעת עמוק בתוך אולם החתונות הדאנס-אוריינטאלי. היא בטח קיבלה כמה עצות טובות משרית חדד, ששותפה ל"בטח התגעגעת אליי" ואף מקישה בדרבוקה ובסגאת בשיר הזה. מצד שני: אולי אני ממהר להמליך את המלכה החדשה. הקהל הגדול עדיין מעדיף פופ אינסטנט מזרחי מאשר פופ בהשפעה ערבית-לבנונית.
אני מאמין לדיקלה כשהיא שרה "אין אוקיינוס מספיק גדול רק בשבילנו" (השיר" אין עוד אהבה כזאת"). זה לא הסלסול. זה מה שמתחת לסלסול. לא הייתי נכנס לעניין הז'אנר, הגם שקל מאוד להכניס אותה למשבצת הזמרות הערביות המובחרות. האוריינטציה של דיקלה באלבום הזה אינה טהרת המוסיקה הערבית. יותר פופ-דאנס מקושט באלמנטים מזרחיים מאשר מוסיקה ערבית. תבדקו את עשרת השירים ותזהו גם לטיני – במקצבים. בתוך עמנו הרב-תרבותי אנו חיים, והניהול האומנותי לוקח אותה לאמצע.
הרוב שירים של אוהבת מקוננת. אז, כן יש מצב, שטקסטים שעל הנייר נראים הכי פשוטים/פשטניים, מקבלים עוצמות בזכות ביצוע ועיבוד. ב"קופנגן" שרה דיקלה: "כשאתה רואה אותי/ כשאני רואה אותך/ קורית לנו אהבה".
"קורית לנו אהבה" – ממש ככה. "קֹוֹרֵית". ארשה לעצמי 30 שניות של פינת הלשון: הצורה "קורית" (למשל במשפט "תאונה כזאת לא קורית מאליה") היא שגויה וצריך לכתוב (ולומר) קורה (כמו קונה, רוצה, שותה וכו') האם לוותר לה? הרי ככה מדברים. האם נהפוך את השגיאה לסוג של אותנטיות, כי מדובר בדיקלה? – ממש לא.
בגדול – אלבום שמח. מי שיגיד אלבום שמחות – לא אכנס איתו לעימות. היא שרה "יהיה לנו טוב" – על מה שהבטיח לה (חתונה, הפלגה) בדאנס קלאב מוסיקת עולם אופטימי מלהיב בכיכובם של נגני משפחת אלייב שמוסיפים את הטמפרמנט הבוכרי.
היא שרה "בסמה". לא Bésame Mucho הלטיני הותיק, אלא "בסמה" שיר ששון ושמחה, סגנון הרומבה, שכולו חיוך טוב של ניסיון של האוהבת לשכנע את אמה שהוא הכי מתאים לה, למרות שהיא (האם) רצתה מישהו אחר. אנחנו כבר בשלב החתונה. המקצב המהיר לוקח לשם. נשמע לטיני – צועני משהו ללא אלמנט ים תיכוני. התבלין האוריינטלי קיים בקולה האקזוטי של דיקלה, רוקדת-שרה סולו כלה. אפשר להצטרף. השמח-מחויך הזה נשמע אותנטי. משפחת אלייב נמצאת גם פה. גם הם הגיעו לחתונה האתנית. "בטח התגעגעת אלי" , הוא שיר אהבה קצבי. הטקסט – שיאי הנדוש. אבל אנחנו בעיצומה של החגיגה. מי ישים לב. לפני שמכבים את האורות מגבירים קצב ל"אתה זה בשבילי", עברית מתובלת באנגלית שנשמעת ערבית. שיר שמחות חבל"ז. שתלך עם זה לאירוויזיון.
את "ואם פרידה", שיר געגועים, הייתי מוסר לריטה. מתאים לטון המיוסר-מתבכיין שלה. חבל שהטקסט הורס. אחרי האינטימיות של הבית הראשון, מקבלים סיסמאות – "ואם פרידה/ אז שיהיה שלום עלינו/ אם כבר שלום אז שיהיה מי שישמור עלינו". לזה קרואים שרבוט סתמי. ב"די לי" במקצב ואלס, עם קישוט פלמנקו, מזהים את הדיאלקט הערבי בסלסול מתבכיין. ובעיבוד כינורות תואם. דיקלה סומכת כאן על רגש יותר מאשר על הטקסט המרופט (די לי, אתה רע לי, לא מתאים לך לחשוב עלי מרחוק)
דיקלה הולכת רחוק יותר אל יוריתמיקס מהאייטיז באוריינטאל דאנס, גרסה ל – Here Comes The Rain. זהו קאבר מסחרי ממדרגה ראשונה, והניב המזרחי לא ממש מעניק לו נקודות זכות על קרוס אובר אותנטי.
הרדקור ערבי? לא דחוף לה. שיר הפתיחה "אין עוד אהבה" נוגע בדיאלקט ובעיבוד רחב היריעה הטיפוסי, אבל בעיקר זהו אלבום דאנס-מוסיקת עולם עשיר, מכוון להוליך את דיקלה לנתיב מיינסטרים אתני פופוליסטי.

שירים: אין עוד אהבה כזאת, קופנגן, בסמה, יהיה לנו טוב, Here Come The Rain Again, די לי, ואם פרידה, שבע בערב, בטח התגעגת אלי, אתה זה בשבילי – Love Is Every Thing
עיבודים: עידו אוחיון דיקלה
הפקה מוסיקלית: עידו אוחיון, רוני בראון, דיקלה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. האלבום של דיקלה הוא אכזבה עצומה!
    אני מאד אוהב את דקלה ואת הקול הייחודי שהיא מביאה איתה
    כבר מהאלבום הראשון שלה שהוא אחד מהאלבומים המשובחים שיצאו כאן…
    אבל האלבום החדש השאיר אותי בעיקר עם – מה לעזאזל אני שומע???
    הפקה מוזיקלית רדודה, עיבודים סתמיים, חפלה מזרחית מהזן הנחות
    טקסטים עילגים… זה פשוט לא עובד
    יש שניים שלושה שירים סבירים באלבום ועדיין זה פשוט מביך רוב הזמן
    בעיקר בחידוש המזעזע ליוריתמיקס (הלו? מה את דנה אניטרנשיונל?)
    בקיצור: מאד חבל! מקוה בשבילה שהיא תחזור אל הייחודיות שלה ולא תנסה להתחנף למיינסטרים כמו שהיא מנסה באלבום הזה.

    שאלה שצריכה להיאל: איך אחרי הביקורת הארסית שהיא מקבלת מיוסי – בסוף האלבום מקבל 4 כוכבים???

  2. השירים המוקדמים גדולים- בעיקר הקאבר ליוריטמיקס.
    אבל השאר אחלה גם.

    עם זאת…..אומר זאת בצער מסוים, שאר האלבום כנראה די מאכזב, משהו באש של הבכורה הגדולה שלה קצת כבה. הפך לנעים יותר מאשר למרגש.
    לפחות בסחף וברגש. ביופי ובכישרון נישאר הרבה מימה להינות מדיקלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן