עדי מדנס שר כאב אהבה ואובדנה. התאוריה פרקטית ואירונית: את החסר יש למלא. כדי להתגבר על עוצמת הכאב של חווית האהבה הישנה אתה זקוק לעוצמת אהבה או כאב חדשה. מהתאוריה לשפת המעשה, או לנרטיב האישי העכשווי – ושוב יש מי שעוזבת ומותירה אותו כואב, עם אותה תובנה, שרק געגוע חדש יעביר געגוע ישן, ורק כאב לב חדש ירגיע כאב לב ישן. בהווה הכאב הנפשי והפיזי שחש בשל פרידה מאהובתו כה חזק, עד שהיה מעדיף שיהרגוהו בדקירות סכין. זהו.
השיר עושה חשק לתרגמו לצרפתית. הוא נשמע שנסון. לא רק המנגינה והאווירה של בר אפלולי בפרברי פריז, אלא גם הטון הזה של טרובדור מיוסר המשרטט קו תחושה בקול טבעי פשוט. שנסונייר שכזה. ההפקה התחשבה גם באינטימי-קברטי, אבל בהמשך – מ"מה את עושה, למה את הולכת" נטען השיר במתח מתגבר, שמוליך אותו למחוזות רוק אלקטרוניים גועשים-דרמטיים בסיום. שילוב מיוחד של דיווח ותחושה.
*** 'סכינים' הוא השיר הראשון מתוך אלבומו השלישי של עדי מדנס – " לחלום, לרקום, לפרום", ששמו לקוח משירה של ענבל פרלמוטר, 'חתול בשק'.
רק געגוע חדש מעביר געגוע ישן / רק כאב לב חדש, מרגיע כאב לב ישן / רק אהבה גדולה שהולכת / משכיחה אהבה גדולה שהלכה
רק אהבה גדולה אם חוזרת / תציל אותך, תציל אותך
שק הדמעות מתמלא ומתרוקן/ כאב גדול מתפרץ ולא ישן / הייתי מעדיף שיתקעו בי סכינים
רק הטירוף החדש, מעביר את הטירוף הישן/ רק אכזבה חדשה, מפנה שם רגש ישן / רק אישה אחת שהולכת / משכיחה אחת שהלכה/ רק אהבה גדולה אם חוזרת / תציל אותך, תציל אותך
אה, מה את עושה/ למה את הולכת /שובי חזרה /אה, מה את עושה / למה את הורסת / שובי חזרה
