ז'אק לוסיה לוקח את נוסחת פליי באך ומנסה אותה על הנדל, סקרלטי, מרסלו, אלביניוני, מארה עם קריצת עין ל"טייק פייב" של ברובק. הקבועים שלו נמצאים כאן: בנואה דונוייה דה סגונזק הוא אשר על הבס ואנדרה ארפיני בתופים. הקלות הנסבלת, אלא שהפעם שבקטעים אחדים הקלות הזו עלתה מדרגה לרמת נגינה גבוהה של פסנתרן, שנדמה לי, עושה מאמצים לא לשעמם את עצמו ולהתרענן עד כמה שאפשר. צליל עשיר המוגש ברוטב סווינג משובח, מנוגן פרפקציוניסטי, מעודן, נקי, אקוסטי למהדרין. עונג.