בסגנון הפלמנקו, הג'יפסי קינגס מעולם לא הגיעו להערכה לה זכה נאמר פאקו דה לוציה. הם עסקו במיסחור הפלמנקו, פנו בעיקר למי שאוהב את הפרחים הצבעוניים של הסגנון, לא למי שמחפש שורשים. לעיתים אלה היו פרחים מפלסטיק. הג'יפסיז עשו פלמנקו חאפלה בעיקר.
והנה תפנית: אחרי שנים שהם יצרו תמהיל הפונה למכנה המשותף הכי רחב, עברו משפחות רייאס ובאלדיארו לכפר קטן בדרום צרפת, הפכו אסם לאולפן הקלטות ויצאו עם 16 שירים שרובם מתקרבים לדבר האמיתי. אנדרה רייאס מספר כי התחושה לנגן הייתה כמו במחנות של צוענים, מסביב למדורות. ואמנם, סוף סוף יכולים הג'יפסיז האלה להישמע ג'יפסיז בדם, חוזרים הביתה, אבל הפעם כמומחים, נגנים וזמרים מיומנים, שיודעים לעשות פלמנקו ללא קצבי רוק, פחות אנרגתים ויותר פיקנטיים. ובאמת, מעולם השמינייה הזו לא נשמעה כול-כך קרובה לדבר האמיתי. ואתם יודעים מה: זה לא פחות מלהיב מהקודמים שלהם.
2 Responses
הג׳פסי שטוחים משהו כמו ארבעה חוליו איגלסיאס, זה מוזיקה אבל לא הדבר האמיתי
מי שכתב את הביקורת הזאת פשוט לא מבין בכלל מה זה פלמנקו. הג'יפסי קינגס מנגנים אך ורק מקצב יחידי ובסיסי שנקרא רומבה. כל השירים שלהם וכל הכסף שהם עשו מהמקצב היחידי הזה. הפלמנקו הרבה יותר רחב ומכיל מקצבים נוספים כמו בולריה, טנגו, אלגריה וכו'. להשוות את פקו דה לוסיה לג'יפסי קינגס זאת בדיחה. פקו הוא מלך הפלמנקו ובתור שכזה יצר קונספט מהפכני באותה תקופה בתחום. אם תלכו לאנדלוסיה שבדרום ספרד תגלו שהמקומיים בכלל לא אוהבים את הג'יפסי קינגס. בעיניהם זאת מוסיקה שרחוקה מהשורשים. למרות זאת גם שני מרשה לעצמי להנות מהם ואף הלכתי להופעה שלהם.