אילו אלביס פרסלי היה חי היום, הוא היה בן 72. 30 שנים אחרי מותו – זוכרים בעיקר את אלביס שבין השנים 1956 עד 1970, ולקראת יום הולדתו-מותו מוציאים כמעט את כול מה שיש עליו ב-די.ווי.די.

מתוך סרטים דוקומנטריים שהגיעו אלי "אלוויס – THAT IS THE WAY IT IS", "הקאמבאק של 68'" ו"אלוהה מהוואי" – ראיתי את שני הראשונים, אלה שמתמקדים בקאמבק שעשה אלביס בסוף ה-60 אחרי היעדרות ממושכת מהופעות.
הקאמבק של 68' היא תוכנית טלוויזיה שהוקרנה ב-NBC. אלוויס באולפן לא גדול, חליפת עור שחורה, כול שערה במקום, קהל קטן של ילדות בנות 12 עד 16 מבית טוב. הוא שר "האונד דוג" ו"הרטברייק הוטל", "קנ'ט הלפ פולינג אין לאב וויז יו", "ג'יילהאוז רוק", "לאב מי טנדר". זהו אלוויס שמתחבר לא רק עם רוק אלא גם עם גוספל מיוסיק, והוא כאן במיטבו (3 דיסקים).

THIS IS THE WAY IT IS סרט חושפני מדהים של MGM, מציין את חזרתו של אלביס אל הקהל הגדול ביולי 1970. הוא בחר להופיע בלאס וגאס. וזהו סרט שמציג את אלביס לא כמיתוס, לא כאגדה-בחייו אלא כאדם שאוכל סנדוויצ'ים עם הנגנים שלו ומפלרטט איתם בחזרות, לפני שהוא שר "זה בסדר אמא" ו"גט בק" של הביטלס. זהו אלוויס שמשתעשע ברכיבה על אופניים בין האולפנים ב-MGM.

זהו אלביס שאני לא הכרתי – ממזרי, שובבני, זרוק. מצחיק. מתברדק. זהו אלביס שיורד לקהל, מסתובב בין השולחנות ומנשק מעריצים כמעט כמו ריטה. וזהו אלביס של כול להיטי הענק שלו, הרוקנרולים והבלדות הממיסות, חליפות הפייטים והצווארון המורם, וריאציות על תנועות אגן הירכיים. מפיקי הסרט הוסיפו ראיונות עכשויים עם הנגנים שלו, מה שמעורר מחשבה: איך אלביס פרסלי היה נראה אילו הוא חי היום, 37 שנים אחרי. ובמחשבה שניה: כמה טוב שהוא נשאר ככה, כמו שהוא נראה בסרט הזה.

העריכה הדיגיטלית, (סראונד דולבי דיגיטאל) שידרגה ללא הכר את החומרים הישנים. יופי של סאונד, יופי של תמונה. וזו הזדמנות יוצאת מהכלל לפגישה מחודשת עם המלך, לא המיתוס, לא האגדה, אלא גם האיש. ומיותר לומר שהמלך לא מת. הוא חי וקיים.