אז מה קורה בשגרת הבוקר של זוג. פותרים דברים קטנים כדי "שיהיה מושלם" ושוב היא מספרת על חלומות שחלמה עליו. הכל כאילו נחמד וטוב, אבל לפעמים "משתוללת סופה כמו באיסלנד". ובכל זאת הנחמה – "אלמלא היית כאן/ אין לי שום מחר".
לא ביקרתי מעודי באיסלנד, ואין לי שמץ של מושג מה סופה איסלנדית, אבל כעובדה אני מוכן לקבל שזה קר מאוד. כפור. הרבה מתחת לאפס. אגב, אם היא סיבה בשבילו לקום בבוקר, תכלית חייו, למה נבחר דווקא השם "איסלנד" לשיר. זה קר מאוד.
ומכל מקום, השיר הזה, האידישקייטי הזה, המנגינה המינורית, המתנגנת ומלטפת, היא ההיפך מקור, בטח לא כפור. היי, שליימל'ה, אתה הרי שר כמו אמא יהודיה שרוצה לשמור על הבת בכל לבבה וגופה מכל צרה שלא תבוא. המילים והמוסיקה הם רוך חובק ומנחם . עצב שיש בו גם געגוע למחוזות שאנחנו כבר לא דרים בהם. ו
הקור? והסערות? לא איסלנד ולא אנטרקטיקה. חוזרים תמיד הביתה או כמו שאתה שר במנגינת הריכוך שלו – "ושואל ותרצי קפה/ ומתכוון לומר אני אוהב", מה שאומר שסערה איסלנדית או שתיים לא יוכלו לשגרת האהבה. תרקוד ארצי, תרקוד, כמו פעם, סלואו איטי כזה ומתגעגע, והוי, שליימלה, כמה שהאידישקייט הזה רחוק מאיסלנד. כמה שזה אתה. והעיקר: הקהל ירקוד איתך במעברים כמו פעם כמו תמיד. אל דאגה – אצלו לא תקבל אפילו רוח פרצים קרירה של חורף ישראלי.
