זה האלבום השישי של הצמד הישראלי, שחורש יבשות ועושה מיליונים בהופעות מהטראנס האלקטרוני שבניגוד לכל התחזיות לא שבק חיים אחרי כ-10 שנים שהוא מטריף את ההמונים. האמת היא שהרבה לא השתנה ביחס שלי למוסיקת המכונות הזו שבמקרה של אינפקטד מכונה פסיי-טראנס מבחינתי היא עדיין נותרה מוסיקת מכונות שאינה משדרת כמעט רגש, כאב, אמירה.
אבל נראה שבכל זאת קרה משהו לאינפקטד. נמאס להם לשעמם את עצמם, והם עושים מאמץ להתגוון ולהעניק אלמנטים קצת אחרים למפזזים במועדוני העולם, נכון שעמית דובדובני) דובדב) וארז אייזן עדיין מתבסססים על מתכון ממוסחר של ביטים קרים רפטטיביים שמייצרים איזושהי התרחשות, ובכל זאת ההתרחשות הזו היא כבר לא קטע טראנס אחד ארוך שלוקח לפיזוז ארוך ומיוזע במועדון.
קטע הפותח Becoming Insane (דגימה למטה) טראנס מלודי מעוטר בצליל גיטרות פלמנקו אקוסטיות + שירה לטינית ממוסחרת (הזמר גיל קרזו מהלהקה המקסיקנית המצליחה קינקי) במעין פרפרזה מודרנית על ג'ינג'ס חאן. מכל מקום, הקטע הזה מתפתח יפהפה, והוא משב רוח טראנסי רענן ברפרטואר של המאשרום.
הניסיון להתגוון מגיע גם בקטע השני Artillery האיטי יחסית לשאר הקטעים – היפ הופ עם Swollen Members. יש פה כל האלמנטים של היפ הופ מודרני אפילו על חשבון הטראנס של האינפקטד + קטע שירה של ממש שמסיים את הטראק הזה. זה בהחלט חריג משדרג את המאשרום.
שבע וחצי הדקות של Vicious Delicious שמגיעות אחר שתי ההפתעות של הפתיחה הם ניואנסים של טראנס קונבנציונאלי, עם אפרו ביט, אפקטים אלקטרוניים, וקריאות סתמיות. על זה האינפקטד לא יקבלו את פרס המקוריות.
Heavyweight גם הוא חריג במסכת הטראנסית הזו – אמביינט עם אלמנטים מלודיים וגם מטאל. זה נשמע קטע אינסטרומנטאלי קליל ומשועשע. ככה.
Suliman מתחיל בגימיק של אפקטים קוליים, נשזר בהמשך בקולות כנסייתיים, משולב במעברים יפים של גיטרות, מגוון בפראזה מלודית. ואללה.
Forgive Me הוא קטע דאנס פשוט עד פשטני הכולל שירה בטונים נמוכים. לא יודע מה זה עושה אצל המאשרום. מיותר.
Special Place מתחיל הרמוני ושקט, ומתפתח יפה למקצב מהיר, אבל השינויים האלה מתרחשים בשתי דקות הראשונות. ההמשך זה טראנס קונבנציונאלי עם שינויים במהירויות הקצב (BPM), שזה גימיק.
In Front Of Me הוא במפתיע שיר סלואו איטי והזוי, בכיכובו של הזמר ברנדון מקולוך, שיר שמשדר מצוקה "למה אינני יכול לראות את מה שנמצא לפני?" ושוב נשאלת השאלה: מה זה עושה אצל מאשרום? זה פשוט לא הם, אלא אם כן הם החליטו להכניס סלואו לתוכנית האומנותית על רצפת הריקודים.
Eat It Raw חוזרים ל-145 BPM – טראנס עם הרבה טראנס ומעברונים קטנים לעוד טראנס.
סיכום: האינפקטד מאשרום עשו כזה מישמשרום בדיסק הזה, שזה כבר לא בדיוק למה שהתכוונו מעריציהם, ועדיין צריך להצדיע להם על הניסיון להתגוון, אלא שלא תמיד הרצון הזה משתלב בקונספט המוסיקלי שלהם. אני מאמין שהם יכולים להגיע למוסיקה יותר יצירתית.
7 Responses
א. תודה על ההערה, אבל מה הקשר לאתיקה עיתונאית? במה עברתי עליה? בקורת בונה? מוכן לקבל ממך בקורת כזו. אבל אינך נותן, כי אינפקטד מאשרום היא בעיניך חזות הכל.
אני תמיד מתייחס למבוקרי מתוך "כבוד וההערכה" ומעולם לא מתוך דיעה קדומה.
ב. ולכן בקורת אי אפשר להפקיד בידי מי שאוהבים את הז'אנר, כי נקודת המבט שלהם היא חד צדדית. אתה לא תיתן לבקר הצגות של חנוך לוין רק למבקר שאוהב חנוך לוין.
יוסי חרסונסקי היקר. בהמשך לתגובה מס' 5, אציין שכמבקר ועיתונאי מכובד, עליך להבין שבכדי להביא ביקורת ראוייה ליצירה מסויימת עליך לעשות זאת מתוך מקום של כבוד והערכה לסוגה המוסיקלית המונחת על הפרק. קיימת אפשרות שהרעיונות שהעלת כאן אכן מעניינים ומעוררי מחשבה, אך לא ייתכן שלאחר שתצהיר קבל עם ועדה ש"שהרבה לא השתנה ביחס שלי למוסיקת המכונות הזו.." (ובתוך כך תפגין חוסר ידע ובקיאות בכל הקשור למוזיקה אלקטרונית בכלל – ובטראנס בפרט) תפרסם את משנתך בנוגע לאלבום זה- ותצפה שנאמין במהימנותה.
עליך להשתמש מעט יותר בכללים הבסיסיים של האתיקה העיתונאית. מה גם שהביקורת שפרסמת, מובאת בצורה לאקונית מאד תוך שימוש במילים גבוהות שכלל אינן מתאימות לרוח האלבום.
המלצתי להבא, לבקש ממומחים בתחום המוסיקלי העומד לביקורת, שאוהבים אותו, ובקיאים בתורותיו- לתת את הערכתם על היצירה (הערה זו נכונה לגבי כל תחומי המוסיקה- לאו דווקא לזה שצויין בכתבה זו).
קבל גם את התגובה הזו, כביקורת בונה.
"מבחינתי היא עדיין נותרה מוסיקת מכונות שאינה משדרת כמעט רגש, כאב, אמירה."
% 100 אחוז ממליץ טבעי ?!
לא משדר רגש ? זו מוסיקה שנוצרה למען מטרה מסויימת והיא כן יכולה לעורר רגשות אצל רבים , הרגשות שהיא תעורר ברחבת הריקודים למשל , ובכלל לך תדע איך אנשים יגיבו ויפרשו את המוסיקה הזאת.
לא יודע אם אתם קוראים את התגובות האלו בכלל , אבל … נסו להיות יותר אובייקטיבים.
אם לדעת יוסי זה לא משדר רגש , זה לא אומר שאחרים חושבים כך (זה קצת יוצר סתירה עם הקטע של "מאה אחוז ממליץ טבעי" לא?).
ת'אמת האתר נחמד , אבל הטעם שלך ממש משתקף דרך הביקורות …
נסו לראות בזה ביקרות בונה .
cheers
מה אתם מבלבלים את המוח! אינפקטד גדולים, מתחדשים עם הזמן ובהתאם לקהל הענק שלהם! והאלבום? האלבום מצויין! טרנס זו יצירה לכל דבר! ואם יצירה ישראלית מצליחה אז למה לא?
למה שני הקטעים האחרונים(change the formality ו-before)באלבום המצויין לא מוזכרים בכתבה?
נ.ב.
מוזר שאתה אומר בכל הביקורות שהטראנס מת בזמן שאינפקטד מאשרום עושים הרבה יותר הופעות מיוצרי רוק ופופ (רק בדצמבר 2006 הם עשו יותר מ-20 הופעות בברזיל ובנוסף עוד כמה הופעות בשאר העולם, כשהיו יומיים בהם עשו 4 הופעות.
1. הקטעים המוזכרים הם רק דוגמאות. 2. לגבי "הטראנס מת" לא מדובר בכמות הופעות, אלא במהות. לרוב ההרכבים בתחום אין מה לחדש.
מה אתם מבלבלים בשכל?נסו אתם לעשות קטע ברמה שלהם ואז תדברו.
מסכים לגמרי, אין ספק שהם עושים מליונים ומגיע להם להרוויח אבל בשורה הסופית.. הם לא מוסיקאים, הם מתכנתים טובים, משתדלים לרצות את הקהל ועדיין לשחק את הגברברים.
אבל מה לעשות יש כאלה שמרוויחים מליונים ונעלמים כפי שבאו (במבחן הזמן) ויש כאלה שמוציאים שיר אחד וזה חי שנים רבות וזוכה לביצועים והערכה.
זו אחת הבעיות עם מוסיקה אופנתית מתוכננת שנעשית על ידי טכנאים ובעזרת תבניות.
אינפקטד אין מה לעשות יום אחד אתם תקבלו את חותמת הדפקטד, תמשיכו לייצר להרוויח מליונים אבל.. זה עוד אפיזודה חולפת בזמן.