לאורך הערב בקמלוט לא שכחו הפורטוגלים לציין בחיוך מתבקש כי ניתן לרכוש את הדיסק החדש בסוף הערב, ואולי בלי שהתכוונו, הם צדקו בדבר אחד: הדיסק החדש מוצלח יותר מההופעה.

איריס ועופר פורטוגלי הם זוג יוצא דופן בנוף המוסיקלי המקומי, סיפור בהמשכים של מפעל משפחתי קטן ותוסס שמייצר ערבי ג'אז לכל המשפחה (מופע הגוספלס), ובמקביל ממשיך ליצור ג'אז עם כל דבר.

התפריט בחדש שלהם מגוון מאוד. הייתי מחלק אותו ל-3 מנות עיקריות: בלדות נוגות שאיריס כתבה ("סיפור בהמשכים", "האיש שבליבך"), קאברים לשירים ישראלים ("אהבת חיי", "מערבה מכאן",  "הפרח בגני") וקטעי ג'אז מלודיים קליטים בעלי אופי פיוז'ני שעופר הלחין ועיבד. ("חמישה באפריל", Song For Keith)

הייתי קורא לזה תמהיל פונקציונאלי. הוא מרצה את איריס ועופר כיוצרים ומבצעים, וגם זורק עצם לאוהבי הזמר, במיוחד ה"ים-תיכוני".

השירים של איריס, זמרת ומתופפת (אני עדיין מתלבט במה היא מוצלחת יותר). בו-זמנית בדיסק ובמופע, רגשניים-עצובים, כתובים פשוט בסגנון סטנדר'טס אמריקניים (על סרט החיים שלנו, שיר הזדהות עם נשות הרוגי אסון המסוקים  שהיו באותה תקופה בהריון), והם הפחות משמעותיים בפרויקט החדש של הפורטוגלים. הצד היותר מעניין-אתגרי גם מענג הוא הפיוז'ן ג'אז המעובד בקווים מלודיים יפים שעופר הלחין ועיבד, במיוחד Song For Keith, (דגימת סאונד למטה) שהזכיר לי את  האסכולה המלודית בג'אז האיטלקי העכשווי (סטייל אנריקו פיירנונזי).

מבחינת הקאברים, העיבוד היותר עשיר וייחודי בדיסק הוא זה שעשה עופר ל"הפרח בגני" של אביהו מדינה בשילובים של הפסנתר (עופר) כלי הקשה (זוהר פרסקו), טרומבון (אבי ליבוביץ'), חליל אלט (אילן סאלם) – תזמור  יפה בין ג'אז למוסיקה אוריינטאלית בעיבוד מוצלח במיוחד וגם איריס נכנסת נכון לאינטרקציה הקולחת הזו.

וכאן הפער בין הדיסק למופע – בעושר המוסיקלי. לא ליבוביץ' ולא סאלם ולא פרסקו הגיעו לערב הזה, ובמקום הסקסופון טנור של אלי דג'יברי שמככב בדיסק – קיבלנו את יובל כהן (המצוין כשלעצמו) בסקסופון סופרן – קומבינה לא תמיד  מוצלחת – במיוחד על רקע הצלילים המופלאים שמפיק הטנור של דג'יברי בדיסק. ככה שהמופע נשמע קצת "רזה" לעומת הדיסק.  

 בתמונה השלישית מלמעלה: עמוס הופמן – גיטרה, ויובל כהן – סקסופון