ענת בן-דוד

ענת בן-דוד היא החולייה הישראלית בהרכב האלקטרו הגרמני הכל-נשי "צ'יקס און ספיד"  (המורכב גם מגרמנייה, אמריקנית ואוסטרלית) ואמנית סולו. היא  גדלה בירושלים, למדה ציור ובלט קלאסי. כבת כיתתם של להקת נושאי המגבעת, היא החלה את דרכה האמנותית בעיצוב תפאורות במה להרכב האגדי. מאוחר יותר התפרסמה כחלוצה בתחום הוידאו-פרפורמנס הישראלי, עם סידרת מופעים שהפיקה כבוגרת בית-הספר לתיאטרון חזותי ("ד'ה אנד", "הפה", "חתיכות חתיכות" ו"סוף לנצח" בשיתוף אבי פיטשון).

בשנת 2000 עקרה בן-דוד ללונדון שם המשיכה לפתח את הפרפורמנס שלה –  שירה במיצב וידאו שהוזמן לתערוכה הישראלית "וונדריירס" בברלין 2003. במיצב היא נראית שרה את "התשמע קולי" כמלאך מרחף על רקע מגן-דוד ענק, ואז מתפצלת לשלושים נאציות בפי.וי.סי. שחור ששרות את "הישמרו מבלונדיניות" של מרלן דיטריך, על רקע צלב-קרס ענק. הפרוייקט "פופגנדה" מ-2004 שילב את כל הכישורים ותחומי העניין שלה, ובו הפכה בן-דוד את עצמה לדיוות-פופ תוך בחינה פרובוקטיבית ולא ממש פוליטיקלי-קורקטית של אמן הבמה כסוג של דיקטטור היפנוטי, ושל הקשר בין פופ לפאשיזם.

השירים שביססו את "פופגנדה" איפשרו לענת להתחיל להופיע לייב, ולהעתיק את פעילותה מגלריות ומוזיאונים  לסצינות האלקטרו של לונדון וברלין. זה הוביל לסיבוב הופעות אמריקני עם צ'יקס און ספיד ופיצ'ס, ובהמשך להצטרפותה לצ'יקס ולעבודה על אלבום משלה. הסינגל הראשון של ענת והצ'יקס מתוך האלבום הבא הוא שיתוף פעולה עם אמן הוידאו דאגלאס גורדון.

הייחוד בעבודתה של ענת הוא ההצדעה שלה לתנועות האמנות המודרניסטיות – דאדא, פוטוריזם וסופרמטיזם. היא מגייסת את הסיסמאות שלהם לשירות הפרפורמר הסמכותי, ומשלבת  את האסתטיקות המודרניסטיות בלוק אלקטרו עכשווי ובטכנולוגיות וידאו עתידניות. ענת מאמינה כי אמנות צריכה להיות טוטאלית וטוטאליטרית – אבל לא בשירות אידיאולוגיה אלא אך ורק בשירות החווייה הנוצרת. שילוב כל האלמנטים הנ"ל הופך את ענת להרבה יותר מעוד הרכב אלקטרו טרנדי אלא  מתמקמת בתוך קונטקסט היסטורי רחב.

זיגלהד SIEGELHEAD  

זיגלהד הוא הרכב אלקטרו-פופ ברלינאי ששם לעצמו למטרה להוכיח את עליונותו המוסרית והתרבותית של הפופ על ידי הקצנה מקסימלית שלו.

חברי ההרכב הם תומאס מוגלר, דמות מוכרת בסצינת האלקטרו הברלינאית וחבר בהרכב ג'ון מיינארד, ואבי פיטשון, עיתונאי, מוזיקאי, אמן ואוצר. השניים נפגשו בג'ם סשן שיזם קרלו, מארגן מסיבות אלקטרוקלאש, הסכימו ש"ג'אמפ" של ואן-היילן הוא אבן-דרך מכרעת בדברי ימי האנושות, והתחילו לעבוד יחד. מאז הספיקו להופיע במועדונים החשובים בברלין (ריו, בסטארד, אנ.בי.איי, גולדן גייט, קינג קונג, פסטזאל קרוצברג, 103, ווסט ג'רמני), בקבארט צרפתי בלוזאן, שווייץ, בפסטיבל יהודי בלונדון ובגן-החיות של ברלין.

זיגלהד נקראים על שם ראלף זיגל, מפיק השלאגר והדיסקו הגרמני, שעמד מאחורי הרכב של הומואים גרמנים מחופשים למונגולים שכבש את אירווויזיון 79 הירושלמי בסערה , הלא הם ג'ינג'יס חאן. הפרוייקט הראשון של זיגלהד היה חיבור להיט הענק "מוסקו" של ג'ינג'יס חאן עם להיט דיסקו ענק של הרכב גרמני מתחרה, בוני אם, שמאחוריהם עמד מפיק-על נוסף, פרנק פאריאן. החיבור בין "מוסקו" ל"רספוטין" עבד ברמה ההרמונית (זיגלהד שרים את הבית של האחד על המוסיקה של השני ולהיפך), וייצר לא רק הערת שוליים בנושא "רוסים כמושא מיתולוגי בדיסקו הומואי גרמני בשנות השבעים", אלא מניפסט מוזיקלי שלם, שמצדיע לכוחו העתיק של הפופ. עתיק, מכיוון שאין זה מקרה שהרכבי דיסקו (ואחר כך מטאל) פנו לאסתטיקה של תרבויות קדם, ממונגולים לויקינגים, מפרעונים לאצטקים. סוג של אקסטזה טקסית שמצא את דרכו לרחבות הריקודים הדקדנטיות של ימינו. זיגלהד הם, לפיכך, הרכב רטרו במובן חדש לחלוטין.

האסטרטגיה של זיגלהד היא תרגום להיטי פופ עם ניחוח עתיק לאלקטרו פרימיטיבי עכשווי. ההגיון הוא להוכיח שאפילו הפשטה מוחלטת של סאונד מופק היטב ובומבסטי והגשה מגוחכת (שוב, במיטב מסורת הדיסקו והמטאל), לא גורעת במאום מהעוצמה הדרמטית והמלודית של המקור.   

ההופעות של זיגלהד יהיו ההופעות החיות הראשונות של אבי פיטשון כמוזיקאי בישראל  מאז 1998.

את ההופעות של ענת בן-דוד וזיגלהד תפתח המוזיקאית הירושלמית ניקו טין, שבהתאם לרוח הערב הינה אשפית ברקיחת מסורות פופ שונות לתוצר אלקטרוני מאתגר.

21.5 Uganda, Aristobolous 4, Jerusalem 21:00

22.5 Levontin 7, Tel-Aviv, 21:00