מעט מאוד  מוסיקאים אפריקנים מוכרים בעולם כמו הביב קויטה,  (Habib Koite) הגיטריסט שמגיע ממאלי. מהדיסק הזה נמכרו ללמעלה מרבע מיליון תקליטים, ולא מדובר בברוס ספרינגסטין. הדיסק מעיד קודם כל על היכולת של הביב להמציא מלודיות מקוריות על בסיס השורשים המאלים שלו, כשהוא עושה צעד כדי לקרב את זה לאוזן מערבית בסגנון שהייתי מכנה "איזי לינינג אפריקני". בוני רייט שהקליטה איתו ב-2002 הישוותה אותו  לענקים כמו ג'ימי הנדריקס וסטיוי ריי וון מהקאונטרי מיוסיק.

 קויטה (יליד 1958) הוציא עד היום אלבומים מדוברים ומצליחים כמו Ma Ya ו- Baro. האלבום הזה מגיע אחרי שש שנות בצורת. הצליל אקוסטי, מתבסס על כלים אתניים מסורתיים ממאלי  (כמו balafón – כסילופון מעץ, n'goni – כלי מיתר מאלי) וכמובן נגינתו בגיטרה וקולו האותנטי והשורשי של הביב ששר בשפת הבמברה המאלית. הביב נוגע בנושאים רלוואנטיים לאפריקה באוריינטציה הפוזיטיבית.  "אנשים באפריקה מוכנים למות כדי להגיע לאירופה או לארה"ב, אבל הם אינם מוכנים להסתכן ולנסות לפתח משהו בארצותיהם. המוטו שלהם הוא בריחה".

הביב אומר דברים במוסיקה עשירה  מאוד, מיוחדת בקו העיבודים המעודן והצנוע שלה, תוספת של מקהלה, מוסיקה בדרך כלל מלודית, מסוגננת. מיוחד מאוד במדף מוסיקת העולם.