מה זו הפתיחה (Intro) הקלאסית הזו? ממתי אלישיה קיז מתעניינת בשופן? אבל אולי זה בא כאיזה רמז מטפורי למה שמתחולל בדיסק הזה. משהו שאומר: די עם החגיגות. אני הולכת להגיד דברים שיושבים לי הלב. ב- No One מס. 4 בדיסק, מביעה קיז מצוקה אמיתית הנוגעת לאהבה. בראיונות היא סיפרה כי משהו השתבש בחיי האהבה בעקבות הכוכבות. הטון מעביר כאב.
Soul זה סגנון. זה גם שירת נשמה במשמעות הכי ישירה של המילה. ובאלבום הזה אני שומע זמרת סול מהליגה הגבוהה של ענקיות כמו גלדיס נייט, רוברטה פלאק, אריתה פרנקלין. מה שאומר: הזמרת המצוינת – עוברת למסלול המסורתי, לאולד סול. לסול האותנטי. דוגמאות: "השיעור נלמד" בדואט עם ג'ון מאייר (מס. 6) זה לא אומר שזה אלבום פיור סול, אבל זה אלבום שיש בו בסיס מוצק של מוסיקת ריתם נ' בלוז, והעידר היפ הופ וראפ הוא כמה לא מפתיע – יתרון.

אלבום אולפן שלישי לאלישיה. מעריציה יגידו שהוא שקט יותר, ניסיוני יותר, שיש בו אפילו סימנים של רטרו לסול של פעם (Teenage Love Affair) שהוא רגשני מדי (Tell You Something) אבל השינויים האלה נשמעים אותנטיים, ואלישיה מנצלת את כישוריה כדי לתת ביטוי לקשת תחושותיה וגווני קולה. ותמהיל הזה של ריתם אנ בלוז מודרני וסול מסורתי – ממש הולמת אותה.