"סטארס" ו"ג'סי" שפותחים את האוסף, אומרים כמעט הכל על רגישותה של יוצרת, סינגר סונגרייטרית, ילידת ניו-יורק, שנעלמה לי במהלך עשרים השנים האחרונות. שני שירים שהם רגישות יוצאת דופן. עלעול בביוגרפיה שלה, מראה שג'ניס איאן "חטאה" בעבר בכתיבת שירי מחאה חברתיים (Society's child) . לזה אין זכר כאן. לעומת זאת מקבלים את כל הרגישים הזכורים לטוב מהשבעים – At seventeen. וגם Love is blind – האמוציונאלי להפליא. שיר כמו In The Winter ממשיך לצמרר. מלודי להפליא, רווי מתח, דרמטי יותר מאשר אחרים. עיבוד יפהפה למיתרים.
מוסיקה מגעת, נוגעת, ביצועים שאינם נוטפים רגש אבל עוצרים במאופקותם חוויות רגשיות אותנטיות, שירים שקטים, מנוגנים אקוסטי. מגיעים מסיפורים אישיים דובר אמת. פולק-רוק עם נגיעות בלוז מהסוג הנקי. מדוע ג'ניס איאן לא הגיעה לרמות ההצלחה של ג'ון באאז, ג'ודי קולינס וג'וני מיטשל? על זה אין לי תשובה. אבל אין לי ספק שהיא צריכה להימנות עם בשורה אחת עם עם הנ"ל. אוסף 18 השירים האלה -הוא מאסט במונחים של קלאסיקות, לא של שנה כזו או אופנה אחרת.

ג'ניס איאן תופיע ב-21.1.2012 ברידינג 3

ג'ניס איאן – At Seventeen