שירים: In Your Back, ,The Harder Ships Of The World Sailor And Widow, Que n'ai-Je, Chelsae Burns, Not Going Anywhere, Jardin D'Hiver, Lay Your Head Down, Nolita, Where No Ending End, It Aint No Crime, Burn Da, ברחוב הנשמות הטהורות, For You And I

אני עדיין מתקשה לעכל שישראלית (קרן אן זיידל, ילידת קיסריה) דוברת עברית מצליחה לשיר כל כך אותנטי באנגלית ובצרפתית, אפילו בפורטוגזית. בשביל קרן –  שפה היא אמצעי. יש שירים שהיא חייבת לשיר בצרפתית. ויש שירים – שבאנגלית. שפה אינה מחסום. שפה היא חלק ממכלול. תורמת ליצירת אווירה. מייחדת את הסיפור. אצל קרן זה מה שבין השורות, בסאבטקסט,  בין אם אלה שירי פולק רוק או שנסון. מה שבעיקר בולט אצלה הוא  השילוב בין שירה אינטימית, מעודנת ומסתורית ובין הפגנת ביטחון בשירים הקצביים, סגנון שנקרא "ניאו פולק".

היא פתחה עם In Your Back. שיר בסגנון ליאונרד כהן. הטון הpילוסופי המהורהר. ג'ינס שחורים, תספורת קצרה חדשה. הרכב טריו שמעניק מינונים מדויקים, בין פולק אקוסטי לרוק חשמלי. האקלקטיות הסגנונית של קרן אן היא כבר משהו מאוד מובנה בערב שלה.  אנגלית וצרפתית, פולק ורוק וגם שנסון ובוסה נובה. ואפילו עברית לקראת סיום – "ברחוב הנשמות הטהורות", ושום דבר אינו חריג. זה זורם טבעי.

אהבתי את הקומפקטיות המסוגננת של הטריו. (גיטרה-בס-תופים)  יש בזה משהו מאוד נכון ומדויק מבחינתה: החלוקה הנכונה של אנרגיות.  השימוש הפונקציונאלי בגיטרות אקוסטיות/חשמליות. זה מגיע קודם כול מהרגישות המיוחדת שלה. מהיכולת שלה להחליף צבעים ומצבי רוח.

קרן אינה גולשת לדראמות, אינה רצה לפני השירים. היא מאוד מדויקת בפרשנות,

פעם קלה ואוורירית ב"לא הולכת לשומקום" וגם בג’ארדין ד’יוור" (השיר שכתבה עם בינג’מין ביוליי להנרי סלבדור) , פעם מלנכולית, וגם מסתורית. פעם היא כזו ג’וני מיצ’ל, פעם  זמרת שנסון סטייל פרנסואז הרדי ב- Que n'ai-Je, פעם היא  ניקו מה"וולווט אנדרגראונד" ב"זה אינו פשע". ב-Chelsea Burns. ואיך היא שרה אקפלה בסיום שיר מ"אורפאו נגרו".

ומה שיפה אצלה, שאין כאן סתירות, שהצבעים הרבים מחמשת האלבומים הם תמונה אחת. לא כול-כך חשוב הסגנון שהיא בוחרת אלא התכנים, הפרשנות והעיבוד. והתמהיל הלא הומוגני של סגנונות עובד אצלה, מצליחה להעביר את התחושה, שהשירים מאוד קרובים אליה, שהם חלק ממנה. פעם שלישית אני שומע אותה, ואני כבר ממתין לרביעית.