ביליתי אחר צהריים שלם של כורסה על הדי.ווי.די הזה, עוד גרסה לסרט שתיעד את ההופעות ההן של אלביס בלאס וגאס 1970. למעשה, גרסה משופרת על חזרתו של המלך לאור הזרקורים שהחלה עוד ב-1968 בהופעה הטלוויזיונית ההיסטורית. 6 ההופעות בוגאס היוו את שיאו של הקאמבאק.
אנחנו תחילה בחזרות, אולפני MGM, אלביס מציג את חברי להקתו המצוינת. החזרות מלאות פאן וצחוקים. האיש מצחיק בטירוף. מקבלים אלביס קצת פראכי, מצחקק, מתבדח.
תראו אלביס בגודל טבעי, לא אגדה ולא מיתוס.  שר That All right Mama, מגבת על הצוואר, נוגע בין השאר גם ב"גט בק" של הביטלס, גם ב"גשר על מים סוערים" של סיימון וגרפונקל. שר בלוז "איטס קריסמס" טיים. מאולפן החזרות ב- MGM עוברת הזירה ללאס וגאס, מלון אינטרנשיונל 1970. בקהל רואים את קרי גרנט וסמי דיוויס ג'וניור. אלביס מאחורי הקלעים. די לחוץ. חושש לשכוח את המילים.
קהל. נשים בתסרוקות שבעים מנופחות. אלביס שר Hound Dog, וב-Love Me Tender הן מגיעות לקבל נשיקה מהמלך. הוא מחלק בסיטונות. עושה סיבוב באולם. התנועות שלו כרגיל מוגזמות, תנועות של לוחם קרטה, האיש בחליפה הלבנה מזיע הרבה. אבל איך הוא שר. ההקלטות (30 שירים) עברו רימסטרינג לדולבי 5.1 – אם כי התוצאה (סאונד) באנדרסייטמנט אינה מדהימה.
אלביס נראה צעיר, תוסס, מתקשר. עצבני, מצחיק. והמוסיקה שלו מגיעה בכל תפארתה, הלהיטים הגדולים, גרסאות הכיסוי המצוינות. ובעיקר – זה די.ווי.די שמאפשר להכיר טוב יותר את האיש בהצצה לחדר החזרות, גם על הבמה. אלביס של הדי.וו.די הזה הוא האלביס שישאר חקוק בזכרוננו, למעשה בזיכרון הקולקטיבי. למי זה טוב – בעיקר למי שאין לו מהדורות קודמות של הקאמבאק הזה. בעיקר לאספני אלביס מושבעים.