מי צריך עוד אוסף של אריק? מההקדמה של קוטנר לא קיבלתי תשובה. עוד טחינה ביוגרפית של קורותיו. למעשה, הוא אינו צריך להשיב. מה שברור לי: אין סיכוי ששיר אחד מהאוסף חסר לי. מדף תקליטי-אוספי איינשטיין שלי גדוש, עמוס עד קורס.

אז עוד ארבעה דיסקים של 80 שירים. אתם יודעים, שישים למדינה… וחברת המוסיקה לא תחמיץ עוד הזדמנות לסחוט את הרפרטואר. איך מקשיבים לזה? בדילוגים. עוצרים ביפים. חלק ב' ("אני ואתה", "קפה טורקי", "אני רואה אותך בדרך לגימנסיה", "צא מזה", "יכול להיות שזה נגמר") הוא הקטע הנוסטלגי שלי, מה שאומר שאלה היו השירים של צעירותי. זה מה-זה-הקשבתי פעם. היום זו כבר התרפקות.
השירים שנשארים? תלוי. "אני מבין" ו"נולדת בגלל אהבה גדולה", למשל, לא עושים לי כלום. יש עוד לא מעט שירים שהייתי משאיר בחוץ. נשארו פיזית, אבל לא עברו את מחסומי הזמן. אבל "רוח סתיו" עובר. רומנטיות נוסטלגית שצובטת בלב בקולו הבריטוני החם, השירה הלא-אמצעית. "זה הסתיו עם הענן ועם הרוח המייבב" איך אפשר להיות ציניקן? וכשהוא שר "ואולי" של רחל ויהודה שרת? ו"פרח הלילך" – כמה יפה קולו ששר על דחיית השלכת ועל ממלכת האביב ועל אור חיוכה. וכשאריק שר (דיסק ד') – "כי סערת עלי" ב"פגישה ל"אין קץ" של אלתרמן, זה נשמע האינטרפרטציה היחידה והבלעדית לאחת ההברקות המוסיקליות הגדולות של נעמי שמר. ו"לילה" של שלום חנוך. מילים אינן יודעות להגיד מה גורם לי להתרגש מחדש. לילה הכי אנושי שפגשתם.

וגיליתי מחדש את "האווזים" בדואט עם אבנר קנר (לאה גודלברג- אבנר קנר) וגם את "משורר זקן" (גולדברג-קנר)

החום והאנושיות של האיש הם שהקרינו כמעט גם על כל מלחין שעבד איתו. נדמה לי שזה כמעט חסר תקדים שלפחות חמישה מלחינים הצליחו ליצור בהשראתו ובשבילו בימים ההם, שלום חנוך עם האוריינטציה הרוקיסטית, שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי,יוני רכטר, יצחק קלפטר. ונולדה מוסיקה קלאסית ישראלית: "למה לי לקחת ללב", "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "פראג" "למה לי לקחת ללב", "הבלדה על יואל משה סלומון", "כמה טוב שבאת הביתה", "שיר אחרי המלחמה", "סע לאט", "ילדים של החים", "אגדת דשא", "ערב מול הגלעד", "שיר אהבה סטנדרטי", "דון קישוט", "זו אותה אהבה", "אני ואתה", "דמעות של מלאכים", "מה עושות האיילות".  אגב, מי שלא שמע את אריק שר "מאיה" – ימצא את הביצוע הנוגה והנוגע באוסף הזה (חלק ב')

זוהי רשימה בסדר לא כרונולוגי. שירים שנשארים – נשארים כפי שהם, הטובים אינם מתיישנים. אני גם לא מתכוון לחלק אותם לפי כותבי מילים/לחנים/ סגנונות. חשוב יותר לדבר על הפתיחות של אריק לסגנונות, למקצבים, למבטאים, לאנשים, לתמלילנים ולמשוררים. הפתיחות הזו היא שיצרה את המגוון הפלורליסטי.
אריק הוא קונצנזוס בעיקר כי הוא מסמל את רוח שירי הארץ הזו מהיבטים שונים. אחד השירים הטובים באוסף – "יכול להיות שזה נגמר", מילים של יהונתן גפן, לחן של שם טוב לוי – געגועים למיתוס ארץ ישראלי הוא אחד השירים שמחזקים את התחושה: "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" , ואריק שר על בלורית ושפם, כאפיה על הצוואר. מכנסיים קצרים, שומר עברי על סוס לבן. בואו נגיד שאריק כבר היה בחיים בתקופה הזו (יהונתן גפן אולי לא) מכל מקום המוסיקה כאן בהחלט מגשרת עם פני תקופות, ההרמוניה והעיבוד לגיטרות חשמליות.
קולו מלטף ומחלחל כמעט 40 שנה, בליווי גיטרות חשמליות, אקוסטיות, בכל סגנון. אתם לא יכולים לתחם את אריק. שירים שאחרי טראומות, שירים של מחאה, שירי געגוע ואהבה, זו אותה אהבה שהייתה לי אליו ושארבעת הדיסקים בדרך כלל מאמתים אותה.