אלי דג`יברי – סקסופון טנור, סקסופון סופרן והלחנה; גארי ורסצ`ה –אורגן,עובד קאלוויר-תופים.
כשהסקסופוניסט אלי דג'יברי נוחת בארץ עם אלבום חדש, אי אפשר שלא להגיע מיד. בשביל דג'יברי – ג'אז הוא סוג של מסלול של חידושים והפתעות, של התנסויות מאתגרות.
עוד לפני שקילפתי ניילון מהאלבום הטרי Live at Louis 649 – ירדנו למרתף לשמוע איך נשמע הטריו של דג'יברי בלבונטין 7 במודל שככל הנראה מזכיר את המקום שנקרא "לואיס 649", בר במזרח ניו-יורק שנסגר לא מכבר אחרי פשיטת המשטרה עליו.
זה אגב, מצדיק הרמת גבה: אין לדג'יברי איפה להופיע אלא בחורים שכוחי אל? ואולי זה כל הסיפור – דווקא בחורים שכוחי אל שומעים דברים שלא הייתם מקבלים במועדוני המיינסטרים. ואחרי ששומעים את הצלילים של הטריו, מבינים שמגיע לזה מועדון ג'אז ברמה עולמית. מצד שני "לואיס 649" אחרי שנסגר – כבר מייצר מיתוס.
אלי דג'יברי קרח, שרירי מאוד, הגיע ללבונטין מצויד בקטעים מקוריים חדשים, פוסט בופ, ג'אז עם טאץ' לטיני. הנגינה של דג'יברי מגוונת, מצד אחד – אנרגתית, כמעט "רוקיסטית", מפליג בנגינתו למחוזות שנדמה שפיו של סקסופוניסט עוד לא ביקר שם, משקיע אמוציות, נושף חזק, טונים של נשמה. מצד אחר, הוא שולף סקסופון סופרן , ופתאום זה נשמע לירי, חם, מלודי.
דבר שני: לצידו נגן אורגן – שמצליח להוציא מדג'יברי קריאות התפעלות בסולואים. גארי ורסצ`ה – וכמו דג'יברי הוא מפליג באילתורים למחוזות חלקם אקזוטיים, חלקם מזכירים אורגניסטים גדולים גם מהג'אז מתחום הפופ. מה שבטוח: ורסצ'ה זה מקבל אצל דג'יברי מרחב שמעניק לצליל האורגן דומיננטיות כמעט בכל קונטקסט מוסיקלי של הערב – גם הג'אז הפוסט בופי, גם בקטעים היותר מלודיים.
צלע שלישית: המתופף, יליד טהיטי ,עובד קאלוויר, גם הוא מתופף ורסטילי, מחליף צבעים, בקורלציה נהדרת עם הסקסופון והקלידים, שמניבה גוונים מאוד ייחודיים, גם בצליל בעל גוון לטיני בקטע מקורי שנקרא Gypsy וגם בסטנדרט Every Time We Say Goodby של קול פורטר. דג'יברי "מכופף" את הבלדה למען השינוי המקצבי-סגנוני, והיא משמשת בעיקר כחומר ביד היוצר להתנסות מאתגרת נוספת, שאומרת שוב – אנרגתיות, יצריות, וירטואוזיות. אז נכון שהוא מתרחק מהאופי המוסיקלי של הבלדה, אבל התוצאה גם בחיבור עם הטריו – שווה את ההתנסות הזו. הרי דג'יברי לא היה לוקח סטנדרט בשביל עוד סאשן. זה לא יכול ללכת על מסלול החידושים שלו.
ועכשיו אני מקלף את הניילון מהדיסק. ויוצא למסע מוסיקלי מחודש ומענג לא פחות עם הטריו של דג'יברי. אולי אף יותר. שבעה קטעים ועדיין לא החלטתי מה עולה על מה. מדובר בעליות בעיקר, לא מורדות. זה דיסק שמציב את דג'יברי והג'אז הישראלי על פסגות הג'אז העולמי.
אלי דג'יברי הופעה בלבונטין 7
