ראלף טאונר – גיטרה, פול מק-קנדלס – כלי נשיפה, גלן מור – בס, מרק ווקר – כלי הקשה ותופים
שמורת טבע, יין ישן נושן שמשתבח עם השנים. אלה דברים ששמעתי על אורגון אחרי הערב שלה בין המכולות בנמל. טאונר הוא גיטריסט שפעם שמעתי תקליטים שלו באהבה גדולה, בימים שנדלקתי על כל מה שהגיע מחברת המוסיקה האירופאית ECM.
ראלף טאונר (גיטרת 12 מיתרים) נהנה מהחופש הרחב בין מוסיקה קלאסית, ג'אז ומוסיקת עולם. כשהוא תיישב לנגן לא קיים עולם אחר. הוא מרוכז במיתריו. את ההסברים על הקטעים הוא משאיר לפול מק-קדנלס. הרכב אקלקטי ששומר על הפורמט האקוסטי. חברי הלהקה התנסו בתזמורות קלאסיות, גם בחיבורים לרוק, למוסיקת המזרח. ראלף טאונר כותב מוסיקה לתזמורות סימפוניות, כמו גם לסרטים ולמחול. פול מק-קנדלס היה נגן אבוב בתזמורות סימפוניות. גלן מור הוא במהות בסיסט ג'אז. אורגון היא למעשה מסגרת של יוצרים ונגנים שעושים שימוש בכל מה שהם יודעים, באופן שהתוצאה היא טווח רחב מאוד מקונטרפונקט בארוקי, דרך ראגה הודית, אימפרוביזציה הרמונית מתקדמת, רוק וגם קלאסיות עכשווית.
אין ספק כי המיומנות והאינטליגנציה של חברי אורגון מציבים את ההרכב הזה במקום שונה לעומת הרכבי פיוז'נים אחרים. הצליחו ליצור סגנון יפהפה המתבסס על מכלול ההשפעות והאלמנטים המרכיבים את המוסיקה שלהם. מוסיקה שיש בה שילוב של דיוק ומשמעת וגם דמיון פורץ גבולות. ההופעה באילת הייתה מהיותר סולידיות בפסטיבל, ועם זאת חסר לי כלי כפסנתר במוסיקה של טאונר ושות' נדמה לי שזה כלי חיונו להרכב כזה, לפחות בקטעים אחדים. גם ככה, לשמוע את אורגון באילת היה מבחינתי סוג של חויה ייחודית, כזו שאתה לוקח אותך גם ימים רבים אחרי שחזרת למרכז.
