האם רמיקס הוא אמנות בפני עצמה? ברור שאין תשובה אחת. ישנם רמיקסים ייחודים, ישנם סטנדרטיים. יש רמיקסים שולקחים את השיר בגדול לרחבת הריקודים, אבל מוציאים לו את הנשמה. זה מה שקורה בשירים לא מעטים שרמיקססו לקיילי מיונוג ("מינוג" עם "ג" בסיום, ולא "מינו", כך ביקשה קיילי לומר) אבל בוא נודה: השירים של מינוג הם חומרים אידיאליים לרמיקסוס.  מתקבלים בחום על רחבות הריקודים.

רשימת הרה-ממקססים כאן מכובדת: קיד קרים ווקאל דאב (Kid Crème Vocal Dub) לקח את "אהבה ממבט ראשון" אל הפאנק הגרובי המרקיד הכבד.   Spinning Around הוא הרמיקס הקונבנציונאלי. WOW שהפיקו דאת' מטאל דיסקו – עטוף במוד הרבה יותר קלאבי כבד. "כמיקאל בראדרס" טיפלו ב – Slow באוריינטציה פאנקית אלקטרו הרדקור מהוקצעת ומחוייכת. מ – Come Into My World רוקנו את הדראמה לטובת הצליל המתוכנת הקר. 2 Hearts שטוח לעומת המקור, אבל משרת היטב את הקונספט.

השאלה שנשאלת ברמיקסוס אינה שאלה ששואלים על קאברים (אינטרפרטציה שונה, מעניינת יייחודית) גם השאלה מה נשאר מהמקור ועד כמה השתלט הרמיקס על השיר די משנית. הרי הרמיקס לא מתחייב להשאיר את המקור בשלמותו. נדמה לי שאלבום רמיקסים מהסוג הזה נמדד באיכות הרעיונות של הרמיקסים, ויש פה לא מעט שהם רמה בפני עצמה.

קיילי אינה מסוג האמנים נטולי מסחריות. היא "שיחקה" הרבה עם התדמית והסגנון שלה לאורך השנים, ככה שהאוסף, נדמה לי, תואם את שאיפותיה להגיע גם למקומות המודרניים האלה, גם לרמיקסי ההרדקור (פאנקיים-רוקיים) שמתרחקים כברת דרך מפופ האמצע-דרך שלה.

בשורה התחתונה – זה אלבום רמיקס-דאנסי עכשווי טוב, שמעניק עיצובי סאונד מיוחדים, הגם שלעיתים  זה נשמע כבד מדי ונטול נשמה עבור המעריצים שאוהבים קיילי פופית. מצד שני – אידיאלי להרים כל רחבת ריקודים. לאוהבי קיילי – אלבום הרמיקסים הוא אלטרנטיבה, תוספת.   על הרמיקס.