שמענו את השיר ב-B-side, הערב המיוחד בפסטיבל הפסנתר. ריטה שרה מהכורסה שיר פסנתר, שוקעת בסיטואציה של מגע בינו ובינה: "לצלול עכשיו בתוך עיניך לשכוח כמה קר, לחוש בקצב נשימותיך … להשתוקק לנגיעה … להסתחרר לזרועותיך … לחוש רכות שפתותיך.. לקפוא מקור אצבעותיך.. להתגבר על כל העצב … להתעורר מתוך חלום למות למות מחום". עכשיו כשאני מאזין, השיר נשמע דרמת העיצבון הגדולה שלה. מזמן לא שמענו ריטה מתרפקת בטון נוגה כל כך. היא נמצאת שם עמוק בתוך מערבולתה הרגשית.
וגם בשקט הזה יש סערה רגשית שעומדת לעלות על גדותיה – ריטה היא ריטה, חיה בתוך ההצגה שלה, שרה כמעט ללא אינטרפרטציה, כמו טובעת בים רגשותיה, מייצרת מלודרמה חיים גם בתוך האיפוק הזה. וזוהי כל כך ריטה, במיטב רגשנותה.
צילם: יוסי צבקר
למד אותי לרקוד – הוידאו
2 Responses
הרבה יותר טוב מהביצוע בדיסק,ריטה חזרה ובענק (קטן אבל ענק)
עודד ארביב הוא יוצר מדהים!