המאנקיז היו להקת הפופ הראשונה שעשתה את זה בארה"ב בגדול, ולמעשה, התשובה האמריקנית למה שנקרא "הפלישה הבריטית" לארה"ב בשישים וגם ניסיון לתת פייט לביטלס. חבורה שצמחה מסדרת טלוויזיה, ולמעשה מעין להקת בנים שנולדה מתוך תעשיית המוסיקה. מצד שני, קשה להגיד שדייבי ג’ונס, מיקי דולנז, פיטר נסמית ופיטר טורק לא בורכו בכשרונות, ואפילו השוו אותם לביטלס, בתקופה מסויימת. אבל אחרי הקשבה לדיסק – כול השוואה לביטלס רק מחמיאה למאנקיז.
אוסף ה-20 לא כולל כול מה שרציתם לקבל מהמנקיז, אבל את שני להיטיהם הגדולים מ"דיידרימר בליבר", "אני מאמין". זה בפירוש לא האוסף האולטימטיבי (איפה "הרכבת האחרונה לקלארקסוויל", "פלזנט ואליי סאנדיי", "סטפינג סטון") חסרים הרבה שירים (להיטים) משירון הקריוקה של הפופ שלא נכנסו לקולקציה הזו.
את רוב השירים אני זוכר כנער. הם נשמעים ממש טוב גם היום. הם היו אופטימיים ומהנים ללא השלכות פוליטיות או גלובליות. אתה אף פעם לא יכול לטעות בהאזנה לשירים של המאנקיז. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות הוא שאתה עלול להביך את הילדים שלך. נו טוב.
The Monkees – Daydream Believer
