זמרי אופרה הם הכוכבים הגדולים בז’אנר הזה. ספרתי חמש פעמים לוציאנו פאבארוטי  שזה חמישית מכול הדיסק. אין כמו פאבארוטי לשפוך את הלב בשירים נפוליטניים ואיטלקיים. עוד זמרי אופרה שמגיעים לשיאי הרגש: אנדראה בוצ’לי, ג’וזפה די סטפאנו, חוזה קררה, פרנקו קורלי, טיטו גובי.
זה ילך נהדר עם אוכל איטלקי, מסעדה נוסח טוסקנה. העורכים ליקטו את נבחרי השמאלץ. פשוט מצעד פזמוני הלב השירי המאוהב הפועם בחוזקה מ"סנטה לוציה", "מאמא", "טורנה א סוריינטו", FUNICULA (קורי קולה קורי קולה), "גיטרה רומנה". כמה רגש, כמה עוצמה קולית נשפכים בדיסק הזה. אולד פאשן? בטח, אבל פשוט להיכנע לזה. אין מה לעשות.

**** השיר הנפוליטני, שצמח מתוך השירה העממית  קיבל צורה רשמית ב-1830, שנה בה נוסד פסטיבל פיידיגרוטה (Piedigrotta) לכבוד כנסיית המדונה של פידיגורה בנאפולי. השיר הזוכה בפסטיבל באותה שנה היה Te voglio bene assaie, אותו הלחין מלחין האופרה גאטנו דוניצטי. הפסטיבל התקיים עד 1950. השירים הנפוליטניים נפוצו מחוץ לאזור נאפולי הודות למהגרים הרבים מאזור זה בין 1880 ו-1920, ובפרט הודות לזמר אנריקו קארוזו, שנהג לשיר כהדרן, לאחר הופעות אופרה במטרופוליטן אופרה בניו יורק, שירים נפוליטניים. כך הפך קארוזו את השיר הנפוליטני לפופולרי בארצות הברית בראשית המאה ה-20. שירים נפוליטניים, בביצוע אותנטי לכאורה, שולבו בפסקוליהם של סרטי הנאו-ריאליזם האיטלקי שהיו פופולריים בעולם בשנות ה-50 של המאה ה-20. בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה מרינו מריני לכוכב שירים נפוליטניים בינלאומי.

גם שלושת הטנורים (פלאסידו דומינגו, חוזה קררס ולוצ'אנו פבארוטי), שהיו פופולריים מאוד בשנות ה-90 של המאה ה-20, שילבו שירים נפוליטניים בין אריות אופראיות ששרו. דומינגו הקליט תקליט שלם בשם Italia ti amo, שכולו שירים נפוליטניים. גם זמרים איטלקים מפורסמים אחרים כג'וזפה די סטפנו ואנדראה בוצ'לי הקליטו שירים נפוליטניים רבים ומשלבים אותם בהופעותיהם.אף על פי שהשיר הנפוליטני מושר בדרך כלל על ידי גברים, ישנן גם זמרות השרות שירים נפוליטניים, שהבולטות בהן הן מינה אנה מציני (Mina Anna Mazzini; מוכרת בשם הבמה "מינה") ופייטרה מונטקורווינו (Pietra Montecorvino).