יצחק פרלמן אינו נגן כליזמר. הוא אינו הפידלר שמאלתר בין הקלרניט לאקורדיון בפסטיבלי מוסיקה יהודית ועולם. מוסיקה יהודית גם אינה הלחם היומי שלו. אבל מי שמחולל נפלאות עם קונצ’רטו לכינור של בטהובן לא יכול לפספס את הצליל הנכון מהמוסיקה שבאה מבית אבא ואמא, מהבית בו דיברו הרבה יידיש. מה שבטוח: כפנומן קלאסי, פרלמן מוכר תקליטי מוסיקה יהודית יותר מכול להקות הכליזמר ביחד.
עכשיו ככה: רוצים לשדרג את הרגש היהודי שלכם? לבקר אצל סבא וסבתא החיים או הזל"ים, להכניס את מוזיאון השואה לרשימת יעדי החובה שלכם, להזיל דמעה בסתר? תקשיבו לאיך שיצחק פרלמן מנגן את "רוזיקנס מיט מנדלן", "א ידישע מאמא", "אוייפן פריפטשטיק ברנט א פייר" וגם המוסיקה מתוך "רשימות שינדלר". כמו שפרלמן מנגן את המוסיקה של ויליאמס, אף אחד לא יכול לנגן. הוי, כמה שזה מביא את העצב לעיניים. הכינור של פרלמן בוכה, חרישית, בכי מעודן, לא היסטרי. מסתלסלים כול המיומנות הקלאסית והנשמה היהודית. מצד שני, פרלמן לא ייתן לנו רק לבכות. הא לא שוכח את חדווות הכלייזמר. וכאן הכינור נכנס לסיחרור, המון חיים ורוח צוענית. (דויינה, דאר אלטר בולגאר, לכו נרננו)
