אלרן דקל – שירה,ספי ציזלינג – חצוצרה וקולות,שלומי אלון – סקסופונים,חליל וקולות, יאיר סלוצקי – טרומבון וקולות, אלון פרימן – קלידים וקולות, עמית שגיא – גיטרה וקולות, שי חמני – בס וקולות, טל תמרי – תופים, קותי – כלי הקשה, מיקה שדה – שירה. אורחת: די די ברידג'ווטר.
סיבה למסיבה: 50 שנה לחברת מוסיקה "מוטאון" – מי שעומדת מאחורי עלייתה של מוסיקת ה – Soul האמריקנית. פאנקנשטיין אינה מתיימרת להיות דבר אחר מלבד להקת פאנק שמתכוונת לזה ומבצעת במיומנות גבוהה. האפרו-אמריקניות זורמת בורידי נגניה. פאנק מייד-אין-יזראל, להקה עברית צבועה בשחור, עם הרבה GROOVE
השם Funk'n'stein מתקשר לי עם FUNKADELIC להקת פאנק, סול אנד רוקנ'רול מצויינת מהשבעים.
פאנקנשטיין (נולדה ב-1998 ע"י אלרן דקל וגורי אלפי) שתו בצמא לא רק את "פאנקדליק" גם את ,PARLIAMENT'קול אנד דה גנג" ו"לה-בל", כולל הסולן של שתי הראשונות שקראו אותו ג'ורג' קלינטון, איש עם אוריינטציה פוליטית.
Funk'n'stein היא להקה שצמחה מהופעות ומקהל נאמן שבא לשמוח ולרקוד. אלרן דקל והלהקה עובדים בשביל הפאן. כמו "פאנקאדליק" המוסיקה הולכת על פיור פאנק, גיטרות ללא רחמים, בס שמבליט חזה, כלי נשיפה ראוותנים. שבעה איש שיוצרים מוסיקה ברוח המקור. בכפר הגלובלי כולם שרים פאנקי באנגלית. ההולנדים, השוודים, הגרמנים. גם אנחנו. במועדון הענק. ובלי לחוש רגשי נחיתות. די די תוכל לספר לכם מה היא חשה. פאנק'נ'שטיין מנגנים גרובי לאללה, דקל אינו זמר ענק, נעדר אמירה והומור, אבל מתחבר נהדר עם הפאנקיות של הנגנים שדוחפים אותו.
ההופעה בפסטיבל הייתה הזדמנות ראשונה לשמוע שירים חדשים מאלבומה הבא של פאנקנשטיין.
צילומים: גיא עברון, יוסי חרסונסקי
