עם תחילת העשור הגיעו שתי ידיעות.  האחת: "לילה כיום יאיר" של אביתר בנאי מקבל פלטינה על מכירות 40,000 אלבומים. השנייה: פלאפון מכריזה על אייל גולן כזמר המיליון – על 1,000,000 הורדות משיריו.

אביתר הזמין למסיבה צנועה בגלריה קטנה וצפופה "מינוטאור" בלב תל-אביב  (שהציגה תערוכה של מעצב הדיסק שלו – עירד דיין) ושר שיר באקוסטית בודדת. אייל גולן הזמין למשרדי פלאפון לקבל תעודת "זמר המיליון".  

טקסים של תעשיית המוסיקה הותיקה מול תעשיית המוסיקה החדשה. האחת שעדיין מאמינה במערכת הסטריאו הישנה והטובה ועדיין רושמת נצחונות קטנים פה ושם. השנייה – שמקדשת את ההורדות לסלולר, בעיקר – החומרים של המוסיקה הנקראת "ים-תיכונית" והופכת אימפריה מסחרית.  

איזו תעשייה תנצח? הצחקתם.  מי הולך לסבול? הזמרים שלא יענו לתכתיבי ה"תרבות" החדשה. הסלולר הורג אט אט את הדיסק, ממש כמו שהדיסק הרג את התקליט. השאלה היא אם יהרוג גם את המוסיקה האיכותית.

כרגיל, הקלישאה של לא תצליח להילחם בקידמה עובדת. הבעיה שלי אינה בטכנולוגיה, אלא באיזה עולם מוסיקלי נחיה בעוד שנתיים-חמש-עשר. אינני חרד לעצמי ולעוד מיליארדים שעדין אוהבים את הדיסק ושומעים במערכת הקונבנצינאלית. אני חרד לתרבות המוסיקה העתידית, לילדים של 2020.

לא הלכתי לקבלת תעודת המיליון של גולן. הצטופפתי בגלריה עם משפחתו של אביתר בנאי. תחושה של עדיין – על האדמה, האנושי והחם הזה. אבא בנאי עלה לדבר. איש צנוע. יפה נפש אמיתי. אביתר חילק תקליטי פלטינה לכל המעורבים ושר "אבא" בליווי אקוסטית. פעימות לב. 
מה יהיה בעוד חמש שנים? יחלקו דיסק-או קי ואולי סלולרים טעונים בשירים? זה לא בכי. לא התרפקות. זוהי באמת דאגה שהסלולר והכסף הגדול ירצחו את המוסיקה בדם קר. ש"לילה כיום יאיר" כזה כבר יצלצל ביום ובלילה מהטלפון הנייד.

אביתר בנאי – לילה כיום יאיר, האלבום

אביתר בנאי – לילה כיום יאיר, ההופעה

אביתר בנאי – אבא