אני מאזין לצלילים של להקת הרוק האמריקנית Yo La Tengo (איירה קפלן, ג'יימס מקנו) לקראת הגעתה להופעות. הגדירו את המוסיקה שלה – "רוק אלטרנטיבי", מה שמחזיר לשאלה – אלטרנטיבי למה?

Popular Songs הוא אלבומה ה- 12 של הלהקה מאז  Ride The Tiger של 1986. מבחר ביזארי של שירים וסגנונות.  מוסיקה קלידוסקופית שלא תפתיע את מי שמכיר את ההרכב. רטרו שמאלצי שחובר לאינדי (Nothing To Hide), שיר שקט ונעים כמו I'm On My Way, שבקושי מגיע בגלל ביצוע שאין לי מילה אחרת מאשר נוסטלגי-אנמי-מנעים. When It's Dark הוא מנגינה משתפכת מבוצעת בהרמונות קוליות שנשמעות משהו חובבני לאללה.

מצד אחר: רוק גיטרות טעון אווירה הזויה And The Glitter Is Gone שמתפתח ללא פחות  מאשר 16 דקות של אקספרימנט מוסיקלי דיסטורשני וקקקפוני הנשמע כמו פסקול של התופת. עולם אחר לחלוטין: Avalon or Someone Very Similar – פופ סיקסטיי חלומי בקול הפלצט של איירה. שיר מס. 6 If It's True, נפתח בעיבוד נוסח שירי להקות "מוטאון" מהשישים. By Two – שיר מלודי שמושר בטון שקט כשהוא מעוטר בשכבה אלקטרונית פסיכודלית.
אם "אלטרנטיבי" הוא תערובת של קטעים הזויים שאינם מתחברים – אז "יו לה טנגו" היא אלטרנטיבית. האם האלטרנטיבי הזה לפעמים קצת משעמם?