אייל קומפן כתב לגוף ראשון של אוהבת משתוקקת. היא מביעה כניעה כפייתית – יעשה בי כרצונו, יסמם-יימכר ("להחדיר מחטים") אפילו ישנה אותה ("להיות המכחול שצובע אותי מחדש"), תלך לאן שירצה למרות "המציאות המזוייפת שלו" – רק שיגיע. שתשמע נשימתו. בינתיים – לא קורה.
מוזר: הביצוע של ענת בן חמו, אבל הסינגל יוצא תחת שמו של הכותב אייל קופמן. למה-מה? משהו "קונספטואלי", הזמרת ככלי בידי היוצר, או נבצר מבינתי. למה לא לתת קרדיט למבצעת המצוינת של השיר?!
לחן נוגה מגע לירי-קלאסי, מנגינה ועיבוד שצובעים השיר באווירה קודרת. עיבוד יפה לפסנתר ולכלי מיתר. טון תשוקה שמייצר דרמה בלי טיפת סנטימנטליות, אלא בעוצמות פנימיות. עצב שמחלחל אל מתחת העור. אפשרות לצמרורים. ענת בן חמו בהחלט ראויה להתנוסס בכותרת השיר.
אתה יכול
להמשיך לחדד
להחדיר את המחטים שלך
לתוך העורקים שלי
אתה יכול להמשיך לקלף
להיות המכחול שצובע אותי מחדש
מצייר בתוכי
מצייר בתוכי
רק תדע
שאני מחכה לך
מקשיבה למרחק שלך
אם רק תבוא
אם רק תבוא
אני אפתח כמו מפה
תלך לאן שתרצה
אני רק אלווה את הצל שלך
השמיים לא נפתחים לי כמו שהבטחת
העיניים לא מפסיקות לזוז
אתה הולך ונעלם
לתוך המציאות המזויפת שלך
רק תדע שאני מחכה לך
לשמוע אותך נושם
לשמוע אותך נושם
4 Responses
אולי די
מבצע ,כמה שלא יהיה מדהים הוא לבסוף רק מבצע
היצירה לא שייכת לו והוא סך הכל שופר
אז נכון שהיא שרה מדהים אבל היא רק מבצעת
אייל קופמן תחזור לשירים כמו סוכריות בכיסים כי שם אתה הרבה יותר טוב
ל-2. עידן רייכל בנה את הקונספט על "הפרויקט של עידן רייכל" – זמרים שונים שמבצעים משיריו. כנ"ל עופר מאירי של מטרופולין. במקרה זה אין רמז שמדובר בפרויקט מוסיקלי.
שיר מצמרר והקול שלה באמת חודר עמוק.
ובמה זה שונה מעידן רייכל מבחינת הקרדיט למבצעת? למה שהפוקוס לא יהיה על היוצר לשם שינוי?
שיר רציני, תרתי משמע. ענת בן חמו בהחלט ראויה, למרות שאינה בעלת קול יוצא מן הכלל. היא אכן שרה כאן מעולה. בעידן הרעשני וחסר הלב של היום, זאת דמעה זכה אחת לרפואה.