חוזרים להרמוניות הקוליות של פעם. קונור אוברסט ומייק מוגיס מההרכב Bright Eyes, ג'ים ג'יימס ומ.וורד מההרכב My Morning Jacket חברו ל"מפלצות הפולק" – שם האלבום כשם ההרכב. ארבעה שמתבססים על המוסיקה שיצרו בעבר מקאונטרי רוק לבלוז אקוסטי, חיבור שכבר הגדירו כקאונטרי אלטרנטיבי וגם כה"טרבלינג ווילבוריז" של תקופתנו, באוריינטציה של סופרגרופס.
הרמוניות נוסח קרוסבי, סטילס נאש ויאנג ב – Temazcal, אבל הרבה יותר יפות, רומנטיקה מלודרמטית ("Our love we made at gunpoint wasn't love at all") מצד שני צלילי הקאונטרי של נשוויל ב – The Right Place. אלבום מגוון – גם בהרמוניות, גם בסגנונות. Say Please מאזכר הרמוניות ביטלסיות של השישים. מיוחדים הגוונים הקוליים של "מפת העולם", אבל השיר הפותח Dear God Sincerely M.O.F הוא כיוון אחר – יבהשפעת מוסיקת סול במיטב המסורת. Sandman The Brakeman And Me בלדת פולק בסגנון מסורתי שמזכיר את השירים הראשונים של סיימון וגארפונקל.
Monsters עוסקים בנושאים שונים ברומו של עולם. אלבום על אלהים, אהבה, שכנים וחברים. אוברסט נזכר בימים שאלהים היה לצידנו. ג'יימס מתאר את משחק הקוביות של מוחמד עם ישו בשעת דמדומים. His Master's Voice הוא שיר על אמונה רוחנית והגדרה עצמית. קול פלצט יפהפה.
מוסיקת הפולק האמריקנית המודרנית חוזרת בדלת הראשית עם ארבעה שנהנים לעשות מוסיקה על בסיס השראה יצירתית משותפת.

Temazcal