אנחנו בברוקלין. Yeasayer הם מהרכבי החלוץ של הפופ הניסיוני החדש שצומח באזור  (ברשימה Dirty Projectors גם Animal Collective) הצלילים נשמעים משהו בין הרפתקה ניסיונית מאתגרת לפופ אלקטרוני מענג סטייל אייטיז.
מי שהיו פעם פריקי פולק, מעולם לא קפאו על שמריהם, מגלים עניין עמוק בביטים האלקטרוניים של השמונים. הם אפילו שכרו את שירותי המתופף של פיטר גבריאל. אני לא מתיימר לתאר את התוצאה: מוזר, מעניין, מיוחד. במונחים של המצאה וחידוש אפשר אפילו להשוותם להרכבים כמו "טוקינג הדס"
The Children מציב סמן בפתיחה מפתיע במוזרותו (לפתיחה) – מקצבים אלקטרוניים שהולמים, תחושה "תעשיתית", סינתיסייזר שמעבד קולות, קטע ביזארי על ילדים נקמנים.. Ambling Alp – אלקטרופופ דאנס קפיצי (נשמע כשיחת עידוד של אב לבנו) במקצב רגאיי-פופ מושר בקולות פאלצט של כריס קטיניג. Strange Reunions – משירים היותר אפלוליים מלנכוליים בדיסק – שינוי אווירה במקום.
עוד אלקטרוני מיוחד I Remember – צלילי סינתיסייזרים מבעבעים, קולו הגבוה והתחושתי של קיטטינג ששר: You're stuck in my mind, all the time איזה שיר.
O.N.E הוא דאב סמבה-פאנק בקולו הגבוה של Anand Wilder. ושוב – הגם שהאזכורים לשמונים (דפש מוד) יותר משקופים (גם השיר שנשמע הכי ישיר ופחות ניסיוני כמו Rome) התוצאה מאוד מרשימה. הגם שהמוסיקה אקספרימנטאלית ביסודה, היא ממשיכה לענג כמעט לכל אורך הדיסק. מהמר: מהאלבומים שיובילו את רשימות הבסט של 2010.

Ambling Alp