דואט הרהורים – היא כלפי עצמה, הוא – שמרגיע. על רקע ריצה בפארק, מנקרות הרבה מחשבות, שמכניסות ללחץ. צריכים אמצעי הרגעה, ויש הצעות ומילים להקלה "נקי את הראש", "תורידי ממך" וגם "שום דבר לא יקרה", "בלי לחשוב על שום דבר". מאיר גולדברג בתרגיל ספת פסיכולוג – מחשבות אובססיוויות שיש להרגיע.
הריצה כשלעצמה מנקה את המחשבות ("רצה לאורך הנהר בלי לחשוב על שום דבר"), סוג של תראפיה, מאחר שהיא מאלצת להתמקד בנשימה. המרגיע מציע לה להתמקד ב"תמונה משפחתית" במקום להיקלע למטחנת מחשבות.
השיר הוא סיטואציה טיפוסית של דמות אורבנית, שקצב החיים ושאלות המהות משתלטות עליה. הבחור בשיר מבין ומנסה לעזור לה להרגיע, מה שמצדיק הדואט. השיר שנפתח בתזמור כלי מיתר נע על מסלול קצבי מהיר. קולה הרך הלוחש מסוקס של שרון מנסה לשדר מחשבותיה, תחילה בטון נינוח אבל בהמשך – מצליחה לטפס לגובה קולו של זיו, שנשמע הרבה יותר תחושתי ומעורב. ניגוד צבעים יפה, מנגינה ועיבוד שמעבירים את הסיטואציה.
שבע מחשבות בו זמנית
נקי את הראש, עברת כבר מספיק
ודי, לא את לא תשתני
נקי את הראש
שום דבר לא יקרה
ואם יקרה אז
מה איכפת לך
יהיה לך זמן גם לזה
יהיה לך את כל הלילה
את רצה בפארק
והעצים במקום
רצה, רצה בפארק
המגדלים במקום
רצה לאורך הנהר
בלי לחשוב על שום דבר
שבע מחשבות בלי תחתית
תורידי ממך
הכל מסתכם בתמונה משפחתית
תרשי לעצמך
שום דבר לא יקרה
ואם יקרה אז, לא הלילה
יהיה לנו זמן גם לזה
בינתיים מה איכפת לך
את רצה בפארק
והעצים במקום
רצה רצה בפארק
המגדלים במקום
רצה לאורך הנהר
בלי לחשוב על שום דבר
תגובה אחת
שיר יפה וחם. אבל יש כמה בעיות, למרות זאת.
ראשית – הטקסט. ככלל, איני מתעסק עם טקסטים כל כך, אלא עם הסה"כ. אבל השיר די מורכב מוסיקלית, ולכן לטקסט יש משמעות. אינני אוהב כותבים מהסוג ה"אומנותי" כמאיר גולדברג. הם מתחכמים ומסובכים שלא לצורך. זה שיר לרדיו, לא שירה לשיעור בחוג לספרות מודרנית.
הטקסט הזה מעט כזה.
הבעיה כאן היא שרון חזיז. חזיז מוגבלת מאד ביכולת ההבעה שלה. היא כמעט פלסטית. אין יופי כלשהוא בקול המאד-רגיל שלה. דוקא מירי מסיקה הייתה עושה מהשיר הזה מטעמים. משום מה מסיקה בחרה בחומרים לא טובים במיוחד, בעוד ששיר טוב כזה לא הגיע לפתח דלתה.
העיבוד יפה, אם כי חסר לי יותר מתח ועניין לאורך השיר. יאיר זיו שר יפה כהרגלו עם קולו הגבוה. אבל לצערי, משרון חזיז – רעם לא יצא.