עוז בטש מנסה לייצר מלודרמה של סערת רגשות מול אהובה-אהבה מייסרת. מרוב סערה, נחרב הטקסט. מקפיד על חריזה, אבל מערבב לשון של פרוזה בשירה. בכתיבת יצירה שירית רצוי להימנע מ"פעמים רבות הרגשתי" (פשטני, מצלצל רע) או ממשפט "ויש אופטימיים שמחפשים אחד כמותם" (זה עברית?!) ובכלל לא ברור מגבב מילות ייסורי האהבה מה הבנאדם רוצה מהמאזין – נשבר, מאושר, נשאר, לא נשאר, רוצה אותה/ לא רוצה ומה הקשר ל"מציאות כל כך זולה" ולמה לצעוק רחוק ולהתייסר בכאב ש"מחשל את שנינו" (מייסר או מחשל?) כשהלב שלה "כמו מדבר". לא מצאתי רגל ויד במערבולת הרגשות מחרבת הטקסט הזו.
אלקטרו פופ קיטש קליט, טון רגשני דואב, מנגינה יפה, שימוש מהוקצע באלקטרוניקה, הפקה מוסיקלית טובה, אבל נוכח המילים – אינני מצטרף למאבקו של בטש בכאב הלב. סינגר-סונגרייטר? תפסת מרובה – לא תפסת.

פעמים רבות הרגשתי שאני נשבר
החזקתי בה קרוב אליי,הייתי מאושר
ישנן דרכים רבות – הלב שלה כמו מדבר
חוזר בעקבותיה – אני כאן לא נשאר