אני מקשיב ל"בדיוק בזמן" – הגיע בשבילי בדיוק בזמן, דודו שר על מישהי שהגיע בזמן הנכון להצילו. למוסיקה שותף רועי שופן. הטון, הסלסול מעבירים אמת פנימית. סטיבי וונדר המקומי? נלך על זה.
ואחרי השיר ובסיומו של אלבום הלייב אני שואל? האם אינו מתפספס לנו היוצר הנפלא הזה מול ים המסחרה שמשתלט על המוסיקה המקומית?
אמן ראוי לתואר הזה כשהוא מגיע מאמת. כמה אמת יש כשהוא מבקש להעיר בו את הילד ב"יותר ברור", מלודי להפליא, קצב מידטמפו ופריטה נוסח פט מת'יני בהתאמה מופלאה לקולו הדק, קטע מעבר מלהיב. וגם כאן – קול הנשמה המסתלסל ממקומות שמתחת למיתרים. "לולה" שנפתח בצליל קנון – שיר פשוט על אהבה – על בחור מהשכונה שמאוהב בלולה המלכה ומצהיר שבקרוב ימות מקנאה. וגם כאן – ביצוע נשמה מסעיר. בהמשך יגיע "מעליות" מנגינה מופלאה, שירת אמת מצמררת. "פוג אל נאחל" , שיר עממי עיראקי הוא החיבור המלהיב של טסה עם המסורת שלו בהפקה מוסיקלית מלהיבה.
הדיסק החזיר אותי ליולי 2009 במועדון זאפה ת"א. כעבור חמישה חודשים בדצמבר נערכה ההקלטה הזו. אז (ביולי) הערב נפתח ב- "בסוף מתרגלים להכל". כאן זהו השיר התשיעי. שיר על תהפוכות החיים – פעם אנחנו עפים, פעם אנחנו ברצפה, פעם שיכורים ופעם פיכחים, פעם ליצנים ופעם נסיכים, ומחפשים תשובות, אבל אין פתרון. ויש ימים כאלה נוראים, שאין בהם שמץ ישועה, ימים שמחפשים פתחי הימלטות ונוחם. דרמה שמוגשת בעיבוד פופ ים-תיכוני עשיר. ממה שאני שומע – ההופעה של דצמבר אפילו עלתה ברמתה על זו של יולי. דודו נשמע בשיאו, והכל מתחבר מדויק בהפקה מוסיקלית שמעניקה לו רבדים מרהיבים במינונים נכונים.
ואחרי "הלילה לא" באורינטציית רגאיי ביצוע בלעדי ל"אני גיטרה" (נעמי שמר) המוכר מבני אמדורסקי, גרסה מרגשת ביותר, וגם "מרקו התאבד" ו"אני רץ" – אני יכול לאשר ששוב התרגשתי מיוצר אקלקטי, מלודיסט נפלא, רוקיסט וזמר נשמה עד הסוף.
עיבודים: דודו טסה, שמוליק דניאל, ניר מימון, ליאור טבת, עדי גולדשטיין, אבנר חודורוב, טלי כץ
שירים: איזה יום, 2006, שכחתי לאהוב, בדיוק בזמן, מגיע לי יותר, יותר ברור, לולה, פוג אל נאחל, בסוף מתרגלים להכל, מעליות, באת עם השקט, הלילה לא, אני גיטרה, מרקו התאבד, זוזי, אני רץ
דודו טסה קטעים מההופעה
