קודם כל גיליתי המון אמנים שהיו שכנים שלי ולא ידעתי. לא בטוח שהם היו מעוניינים לגלות לי. אני מניח שמה שמשותף לרוב היוצרים והזמרים שגדלו בין קרית שרת לכיכר סטרומה ואשר זומנו לערב מיוחד של ימי זמר בחולון, שרובם חיכו ליום בו יוכלו להגיד שלום לאבא אמא בחולון, ולהרחיק 15 דקות נסיעה משם לתל-אביב.

אבל ב"ימי זמר" החליטו לבדוק תעודות זהות, לחפש אותם. לגלות להם – שמענו שהייתם. פעם… אפילו לתת פרסים.  לזווג זיווגים. העיקר שישובו בנים  ובנות לגבולם לערב אחד ויעלו על הבמה לאיזה בדל זיכרון וכמובן ינגנו ויזמרו. נו, ומה בדיוק היה? אורנה דץ שהנחתה ניסתה למצוץ מהם משהו. הוי כמה שזה קשה. הומור לעולם לא מזיק. אבל אפילו הומור לא היה שם. מפשפשים משהו בזיכרון.  חולון עיר בלי זיכרון? אולי נוסטלגיה? גם זה לא. שירים? לא בנמצא אפילו שיר אחד שמישהו כתב על שכונת נעוריו. אבל אם אפשר להמציא רעיון של איזושהי גאוות יחידה מופרכת – יצרו את "שעור מולדת",  ערב שנקרא על שם שירם של עלי מוהר ואפרים שמיר, הזכור תמיד לטוב מלהקת כוורת, והוא כמובן אינו על חולון, אבל צורך הערב הזה נהייה מוטו בקונוטציה של ארץ  לידה, גם כדי לתת לאפרים שמיר, עדיין תושב העיר (!) את הכבוד הראוי ואפילו פרס, שגם שמיר לא הכי הבין למה זה מגיע לו, אבל קיבל בהכנעה מידיו של ראש העיר מוטי ששון, שניצל את הבמה שניתנה לו לתת קולו בשיר, אולי כדאי שנשלח אותו לפסטיבל הזמר לראשי ערים.
אגב, לפי רשימת השירים שהגיעה לידי, ששון היה אמור לשיר את "רוח סתיו" של גרי אקשטיין יחד עם אריק רודיך. הוא העדיף שיר מהשירון הלאומי.
מוסיקה: ערב פופ, קלאסי. רוק? לא חשוב. בין הגיטרות החשמליות, נשמע לפתע ניגונו של כינור קלאסי. ארז עופר, נגן  בעל שיעור קומה עולמי, שהגיע עד תזמורת הרדיו של ברלין, ניגן פוגה של באך. מבחינה מוסיקלית נטו – אולי הקטע היותר משמעותי בערב הזה. אבל הוא לא יקבל פרס. למוסיקה קלאסית אין רייטינג, אבל חשוב להזכיר בדרך אגב, שגם נגנים קלאסיים יצאו מחולון. הזמינו את צוקרמן? אפרופו מוסיקה שאינה פופ: אריק רודיך ניגן בפסנתר את יצירתו בת האלמוות "שחרית", אבל בגרסה שעוררה געגוע למקור. 
בניהולו המוסיקלי של מוטי ביקובסקי יצרו צמדים, שלישיות ורביעיות כדי להוציא לפועל כל מיני שירים, חלקם באילוץ –  כי זה מה יש. פיטר רוט חבר לברוך בן יצחק (רוקפור) ולדודי לוי (לטעמי, הרכב הגיטרות הטוב של הערב) כדי להוציא לפועל 4 שירים, דן תורן חבר לג'נגו, עמיר לב ובועז כהן כדי לממש 3 שירים. אורנה דץ הצטרפה לאלעד כהן ושגיא צורף (שלושים פלוס) לשיר אחד. גם אסף אברבוך חבר להנ"ל (כהן את צורף) אפרים שמיר לאמילי קרפל, אמילי קרפל לאורן ברזילי (מופע הארנבות) קומבינות מישמש, ניסיון ליצור משהו מכלום.  כמעט שומדבר שיש לרוץ לבשר בחוצות תל-אביב. הקהל החולוני ישב שם כאילו המתין שיעלה מישהו עם אקורדיון ויוציא אותו לשירה בציבור, ותודה לראש העיר שהוציא.
אבל כמו שאמרתי, לא ידעתי שבחוּלון, כמו שאומרת אורנה דץ בשורוק, יש לי המון שכנים לשעבר, שעדיין קופצים לאכול צהריים אצל אמא. 

שירים: אריק רודיך – אחרית, זאב נחמה – ציפור מדבר, פיטר רוט + ברוך בן יצחק + דודי לוי – "היא אוהבת", "כל הזמן שבעולם, חור בלבנה, הכל עובר, דן תורן+ג'נגו+עמיר לב+ בועז כהן – לבן על לבן, כמו פעם, פעם בחיים. אורנה דץ: כאן נולדתי. אלעד כהן שגיא צורף + אורנה דץ – לרוץ מהר, אלעד כהן, שגיא צורף + אסף אברבוך – בוגי איתי הלילה, אסף אברבוך ויסמין אבן – קפטן ג'ק, אפרים שמיר ואמילי קרפל – רוקד לכל הבנות, אמילי קרפל ואורן ברזילי – נמשים, תראו אותי, זאב נחמה, אורן ברזילי ואלעד כהן – כתם הפרי, אפרים שמיר וכל המשתתפים – שיעור מולדת.
ניהול מוסיקלי: מוטי ביקובסקי