אני מקשיב למס. 10 בדיסק – "דמעות" – שיר געגועים לקרוב שנמצא רחוק. הטקסט כתוב ברמה מאוד בסיסית – קח תרמיל ושים בתוכו שיר שעשוי מדמעות של אהבה ואל תשכח שאבא ואימא דואגים לך. תגידו קיטש ולא אתווכח. דוגמא לפערים בין טקסט למוסיקה וביצוע, ודוידי כתב ושר ממקומות של כוונה כנה שבלב. זה לא תמיד מספיק כדי להגיע למוסיקה מעולה.
רוחות של כוונות טובות נושבות מהדיסק של דוידי. בספרון שצורף לדיסק, הוא כותב שהוא יושב במרפסת ביתו ושומע קולות של פעמוני רוח – הרוח הטובה והנעימה של ספר המדבר..
דוידי בחר ללכת על הרוח הזו. מאמין בטוב. בהשגחה. באדם. "כשאלהים איתך תקשיב לעצמך" הוא שר ב"רוחות טובות" מציע להקשיב ללב. פופ מלודי קצבי (פאנקי) בלי הרבה סיבוכים.
פסיכיאטרים לא יתפרנסו על דוידי. גם כשהוא נופל – הוא קם, ניצב מעל כולם כמו סולם ומגלה את הכוח. "תמיד זוכר כשהייאוש עובר שמישהו כאן מכוון" ו"כל זמן שהנר דולק, אתה יכול לתקן", שר בלחן פשוט נישא על קצב רוק ישיר. בטוח שיש רבים שמתחברים מיידית. לאמונה יש הרי רייטינג אדיר לאחרונה. אני מאמין לדוידי שהוא אינו ממסחר. שזה מגיע אצלו ממקומות של פיו וליבו שווים המה.
עם זאת, מקוריות אינה מילה גסה, ולא תמיד הוא מצטיין בה. נימת ההמלצה הקולקטיבית בנוסחי השאנטי המשומשים – "אז בוא נחזיק חזק/ שלא ניפול/ כי העולם הזה/ הוא גשר צר מאוד" – ממוחזרת ושחוקה עד דוק. ממש חבל על לחן היפה של השיר הזה – "גשר צר" באלבום. כנ"ל  השיר "רק לרגע" (לעצור את מרוץ החיים ולהביט למעלה) בעיבוד למוסיקת רגאיי תוססת – שהיא כידוע גם חלק מהשאנטי הזה., גם הניסיון לחבור לפסוקים של חז"ל לשיר – ב"אם אין אני לי" נותן תחושה של מיחזור פשטני, הגם שהעיבוד והביצוע (פופ) טובים.
אהבתי יותר את הניסיון להלחין פסוקים מקהלת בשיר "תחת השמש", אבל גם כאן הגם שהלחן והביצוע טובים – חסרה לי מקוריות יצירתית.
מצד שני יש לו בדיסק שירים יותר מיוחדים מוסיקלית – "ממעמקים" עפ"י תהלים ("שיר המעלות) בלחן מינורי נוגה, ו"מנעי קולך" – שפתח את הדיסק שנקרא בגרסת הסינגל "מביטה בחלון" שדוידי הלחין עפ"י "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם (ירמיהו) דווידי מתאר את רחל בשני גופים – ראשון בפנייה אליה – "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה"… הביטי רחל הם חוזרים הביתה"… וגם בגוף שלישי – "יודעת שישוב לכאן בעוד אלפיים שנה, דמעות מרטיבות את לחיה ובוקעות השממה" כשהוא משתמש בסיפור ברמה המטפורית לתיאור אהבה, במשמעות שיכולה להיות כפולה (יהודית-לאומית, אישית)
דוידי מספר את סיפור רחל המבכה בטון עורג גבוה ב מלודיית געגועים שמזכירה את האוריינטציה המוסיקלית של עידן רייכל. הפניה אל רחל מושרת בהרמוניה מענגת אוזן, העיבוד לכלי מיתר מוסיף לאווירת הגעגועים. כבר כתבתי: מהשירים היפים ששמעתי השנה. אילו היו עוד שניים ברמתו של השיר הזה באלבום החדש של דוידי…