הליידי שרה בלוז. קוראים לה די די ברידג'ווטר, ומי שלא הגיע לרעננה (או כמו שהליידי מבטאת Ranana) צריך להצטער, ולקוות שהליידי תשוב עם אותו ההרכב. אחרי הכל, די די אוהבת לפקוד ארצנו מדי פעם ולגלות פרובינציות חדשות (בחולון היא כבר הייתה, גם בפסטיבל הג'אז באילת בשנה שעברה).
שמלה פרחונית רב שכבתית שגם היא משמשת לאימפרוביזציות, כובע טמבל שהיא לא מפסיקה להוריד ולהחזיר לקרחתה. אנרגיות בלתי נלאות. והיא נותנת שאו שאני לא מחליף בויטני יוסטון.
הליידי די די באה לשיר את הבלוז של בילי הולידיי האגדית, שאילו חיה הייתה בת 95 ממש יום לפני ההופעה. די די ברידג'ווטר גילמה בעבר את הולידיי ב"ליידי סינג דה בלוז", הפקה שהועלתה בלונדון בין 1986 ל-1987, שהתבססה על הביוגרפיה של הזמרת האגדית. אלא שהפעם באלבום הג'אז החדש החליטה לקחת את הולידיי לחלוטין לחלקה שלה. "I Wanted The Album To Be Joyful", אמרה.
ואמנם, קיבלנו את די די very joyful. ברידג'ווטר בחרה להעניק לקלאסיים של הולידיי את הפרשנויות שלה בעיבודים חדשים של Edsel Gomez שניגן פסנתר.
השירים הפותחים Lady Sings the Blues ו – Lover Man מבהירים מיד את מניעיה. במעברים מאנטימי ל לאנרגתי, ברידג'ווטר מנסה להעניק לשירים את החותם האישי שלה – בהבעה, בשירת ג'אז וירטואוזית (סקאטינג) לברידג'ווטר יש מיומנות וביטחון שהיא מסוגלת להגיע לכל אחד בקהל בצורה ישירה, לא אמצעית, גם מתבדחת.
היא שרה בסקטינג עם המתופף המצוין גרג האצ'ינסון, היא מפלרטטת עם הבסיסט על רקע של My Mother-in-Law’s Son של הולידיי. ברוב הקטעים, ג'יימס קרטר בסקסופונים טנור וסופרנו, משחק תפקיד ראשי, משהו שמקביל ליחסי המוסיקה שהיו קיימים בין הולידיי ללסטר יאנג – בעוצמות חזקות מאוד, אולי בניסיון להתחרות עם הגבהים של ברידג'ווטר, שנמצאת על הבמה לא רק כזמרת אלא ככלי בהרכב. מי שלא שמע הדואט ביניהם ב – God Bless The Child לא שמע דואט קול סקסופון מימיו.
הולידיי שמתה באופן טראגי בהיותה בת 44, הייתה ידועה בהגשה מאוד מעודנת, מאוד נוגעת בפנימיות, ברידג'ווטר הולכת על החצנה ואנרגיה. אין לה שום עניין להיות בילי הולידיי, או לגלם את את הצד האפל שלה, או את היותה קורבן מהסוג הדכאוני. היא מעדיפה לחשוף צדדים שכנראה הקהל לא מכיר אצל הולידיי, חוש הומור, התפרחחות, השתובבות. לדבריה הולידיי סיפרה לעיתים את הבדיחות המלוכלכות ביותר וקללה כמו מלח שיכור בבית המרזח של עיר נמל. היא הייתה לדברי די די אישה בשר ודם שאפילו בישלה עבור הנגנים שלה, כאשר הם היו איתה בדרכים.
ברידג'ווטר לא צמודה למיתוסים. היא מתנהגת על הבמה כאילו הולידיי היא תירוץ לשאו שלה. פתוחה מאוד, מפלרטטת מאוד, לוקחת אותה לעולם הג'אזי שלה, לפרשנויות שלה, לתיאטרון שלה, לקברט הבידורי שלה, חופשית, משוחררת, מצוינת.  רשמנו: אחת ההופעות הטובות של זמרת ג'אז ששמעתי מעודי., אולי הטובה ביותר.

שירים: Lady Sings The Blues, Lover Man, Don't Explain, Them There Eyes, You've Changed, Fine & Mellow, My Mother's Son In Law, Foggy Day, God Bless The Child, Strange Fruit, Miss Brown To You, All of Me.

די די ברידג'ווטר שרה בילי הולידיי ברעננה
די די ברידג'ווטר ההופעה באמפי רעננה