הגדרות סגנוניות לא תמיד מצליחות לתאר מהותה של מוסיקה. אבל זה מה שהעסיק אותי כשהקשבתי למוסיקה של ברק בן צור, מתופף ואיש הקשה. – הצורך להגדיר את מה שאוזניך שומעות, דווקא משום שבן צור עובד על אינטראקציות בין תרבויות וסגנונות.
הצלילים עצמם  יגדירו הרבה יותר יעיל את משמע האוזניים. מדובר בצומת מדהים של דיאלקטים, סגנונות וצלילים שבן צור, עסק בשזירתם, מתוך רצון למצוא את ההיתוך בין המסורת שלו – המוסיקה התימנית ובין המוסיקה שהוא מנגן ושומע. התוצאה – בדרך כלל – אינטראקציה מרתקת.
"קריה" שפותח הוא שיר של ר' יהודה הלוי המבוסס על לחן תימני. ברק בן צור לוקח את הבסיס ועליו בונה שכבות מוסיקלית במעין מארג שתי וערב – פיוז'ן של מזרח ומערב, מנגינה ואלתור, אקוסטי ואלקטרוני, מאז'ורי ומינורי, אתני ורוק.
מי שבכל זאת ילחץ להגדרה – מוסיקת עולם גלובלית, וחזרנו לערפול המינוחי, אבל בגדול – יש בהגדרה הזו אמת.
ברק לקח איש מקלדות מנקודת מוצא מזרח (ישי דנוך) ומי שמנגן מקלדות באוריינטציה מערבית (אבי אדריאן) ויצא לדרך.
כבן למשפחה ממוצא תימני, רוב הדיסק מוביל אל הנתיב הזה. הדור שירש מאבותיו את צליל המסורת גדל הרי על מוסיקה מערבית מובהקת. השנים האחרונות כבר מסמנות את המיזוג, את הפיוז'ן הישראלי הזה.
המנגינה של "חביב זכריה", שיר נשים, לוקחת למסלול כזה – מוטיב מלודי מהמוסיקה המסורתית שמתקשט באלמנטים מערביים. כמעט אותו קונספט מוסיקלי מאפיין עוד שיר נשים – "יומא" שיוצא מלחן תימני מוכר אל מחוזות הג'אז-אמביינט המערבי, "שר המימונה" לפי שבזי בעיבוד-תכנות נועז שלוקח אותו אל מחוזות הג'אז המודרניים, גם לרוק פיוז'ן. "ונאבי" ללחן של נעמי עמרמי מתחיל גם הוא במוטיב אוריינטאלי (נגינת סאז) מתפתח יפהפה מלודית ועושה סוויץ' לג'אז איזי ליסנינג ולאמביינט קולות שמיימי, ובתוך זה עולה ומבצבצת שירת המאהוול, זו שפותחת  גם את "שדי" (לחן: ליאור וגאולה גריידי) – גם כאן פיוז'ן שמתפתח על צעד תימני. צליל הבס המלודי המיוחדבעיבוד ל"יה שמע" (לך אל) לפי שבזי ולחן תימני – מובילים לקטע אווירה מלודי יפהפה שזור בצלילי עוד וקלידים אלקטרוניים.
"פיוט ליום כיפור" בלחנו של יאיר גדסי – שילוב של תפילה אותנטית ורוק. הסיום – "סבתא שולמית" למילים שבזי ובלחנו של אהרון עמרם הוא ניסיון מוצלח לחבר כמעט כל אלמנט שקיים אצל בן צור – האותנטי, המסורתי והעכשווי.
אמרנו כבר שמינוחים לא ממש מדייקים, אבל אם כבר השתמשנו בהם, למה שלא נגדיר את המוסיקה של ברק בן צור – מוסיקת עולם ישראלית אותנטית. יש למישהו התנגדות?