בסוף מאי יופיע שלומי שבת בהמשכן לאומנויות הבמה בת"א. אני מקשיב לצלילים, ורואה את המחזות. קראתי באיזושהי כתבה זמר שאומר – מוסיקה נועדה "לעשות שמח" לעם. אני חותם לכם: השיר הזה יעשה שמח לעם. תערובת חפלאית מענטזת של ים תיכוני, דרום אמריקני, טקסט שאנשי ארץ נהדרת יתנפלו עליו בשמחה. יש בו פרח קרוב ללב, לב שרוצה לעוף איתה למעלה. שיכור שרץ אחריה. והיא הטעם לחייו. איך לא. "סיעור מוחות" של קשת את זיגמן  יקבל את פרס השיר הלא מקורי של השנה – לקראת קיץ תחרותי מאוד בזירה הים תיכונית של המוסיקה המקומית.
וצריך להודות: מוסיקה ים-תיכונית 2010 הופכת יותר ויותר פס יצור, מלחמת הישרדות – כשהלהיטים – רצוי הפשטניים ביותר, היענו-עממיים ביותר, החפלאיים יותר – הם כלי הנשק. תקשיבו. תבינו. מצד שני, להיט ענק וביצוע נלהב כולל סלסולו של שלומי – שיצפצף באלפי סלולריים וירקיד את גני החתונות. גם קשת, גם זיגמן וגם שלומי שבת זמר הנשמה הנפלא – בתוך עמם הם יושבים. העם רוצה – העם יקבל. וטוב שיש שלומי שבת שיודע לעשות גם מהפשטני להיט עממי גדול.

אני צריך אותך כי זה מה שחסר לי/ את הפרח שקרוב קרוב ללב/ בימים יפים, הרגש שוב בוער בי כי רק איתך אני כמו ילד מתלהב
פזמון: זה יופייך אשר תופס אותי/ אני נשבע לך שזה אמיתי/ מאוהב רוצה כל כך/ לומר לך ש… את עושה את זה יפה/ והלב שלי רוצה רק לעוף איתך למעלה, הלאה/ זה, זה מכה בי בחזה ובלילה שכזה/ אני שיכור רץ אחרייך
ולפעמים אני מרגיש כל כך רומנטי/ נותן שמות לרגעים שלי איתך/ ובלילות כותב לך כל מה שהרגשתי כי את הטעם לחיי הבאת איתך