הבדידות פוצעת קשה. חותכת באברים הפנימיים כמו סכינים מסוגים שונים (מנתחים, קצבים), משפיעה רע על הגוף (נדודי שינה, טעם מר בגרון) והיא קשה יותר על רקע מציאות חיי הבין-רגע החלולים – "רודפים אחרי כל מה שרואים בפרסומות" והאוויר המזויף בפנים הקניון .
אסף אמדורסקי ועברי לידר משיקים את שיתוף הפעולה ביניהם בשיר שלא יחניף לפחות מבחינת הטקסט המר-סרקסטי-מחאתי שלו לבלייני קיץ 2010 בקניוני ישראל. מצד שני קליטותו המוסיקלית (אמדורסקי) עלולה לטשטש את מרירותו המילולית (לידר)
דואט קליט מאוד שמזכיר את ימי האלקטרופופ של השמונים. דאנס בהפקה עדכנית, נגיעות אלקטרוניות, מנגינה שנושאת את המילים לרחבות בקלילות יפה. ואז מגיע קולו של אסף עם "והבדידות כמו סכין הקצבים/ פרוסה ועוד פרוסה הלבבות פרוסים פרוסים" כדי לעצור את הפיזוז. יש לי תחושה שהקניון הישראלי לא ידחה את השיר הזה על הסף, למרות מה שהוא אומר עליו. יכול להיות שזו הייתה כוונת המשוררים – שישמעו את השיר הזה גם בקניונים.

הבדידות כמו סכין המנתחים/ חותך ללא רחם באיברים הפנימיים/ כל לילה הרגשות צפים/ מה שמכוער מבריק כמו כלי התה החדשים//
אני לא יכול לישון אני לא יכול לישון/ טעם מר שתקוע בגרון//
רודפים אחרי כל מה שרואים בפרסומות/ גרסה קצרה וארוכה ואז בטוח הן קונות/ רודפים/ אחרי קיום שרואים בפרסומות/ המכונה המשומנת הידיים הנכונות
והבדידות כמו סכין הקצבים/ פרוסה ועוד פרוסה הלבבות פרוסים פרוסים
על רצפת הבר הזה הרגשות המעושים/ נמשיך לשתות עד שניפול מרוקנים//
ואני לא יכול לישון אני לא יכול לישון/ טעם מר שתקוע בגרון//
נמשיך לשתות עד שניפול מרוקנים/ אני לא יוכל לישון אני לא יכול לישון/ טעם מר שתקוע בגרון
ואני לא יכול לישון לא יכול לישון / משהו רע שתקוע בגרון//
אני יודע להגיד אני לא רוצה לנשום/ את האוויר המזויף של הבפנים של הקניון

אסף אמדורסקי ועברי לידר יוצאים במופע משותף

אמדורסקי לידר ראיון ושירים