זיכרון הנופלים נישא על צלילים. המנגינות לפעמים מחלחלות כמו הצער, עד שבא לך כמו ששר שלמה ארצי – לחבק את הצער. זמרות וזמרים עולים ויורדים בין סיפור אחד לסיפור אחר, וכולם סיפורים של אנשים שחייהם חרבו עליהם  מאז הגיעה הבשורה הנוראה שנותרו ללא יקיריהם.
הם עלו בזה אחר זה, כמו בכל שנה באביב בין יאיר לפיד, ראש העיר והרמטכ"ל לשיר שירים יפים. הקהל בכיכר הקשיב  בשקט על כסאות לבנים מפלסטיק. לא נשמעה אפילו מחיאת כף אחת בסיום השירה. לא בטוח שיש בעולם מקום שזמרים וזמרות שרים על במה גדולה, ויורדים דומם ללא מחיאת כף. אילו עלו למחרת, יום העצמאות על אותה במה, היו נשטפים במחיאות כפיים.
אבל זה מהותו של טקס שנועד לטעון את העצב מחדש. והיו רגעים שבא לי למחוא כף, אפילו חזק. לאורית שחף ששרה עם היהודים "קח אותי". הייתה בגדולתה. וגם משה פרץ עם "לאורך הים" של איילה אשרוב המוכר מעפרה חזה. מעולם לא שמעתי ביצוע לשיר הזה כמו של שמה פרץ. הוא עצמו הוסיף לשיר קטע הקורא בשמו של אלוקים. נגע בשערי שמים. איזה קול, איזה זמר. כמה הוא היה בתוך השיר, בכל שורה.  איך הוא שר.
מחיאות כפיים שלא נשמעו גם לדואט שלו ושל הראל סקעת ל"פרח" (צרויה להב- יהודה פוליקר), ליהודית רביץ שהחזירה כמו בכל שנה (באביב) את גיורא של נעמי שמר, שבשיר חוזר בסתיו. קרולינה – "שובי לביתך" (דליה רביקוביץ-שם טוב לוי) מירי מסיקה ודיוויד ברוזה – "הנסיך הקטן" (יהונתן גפן – שם טוב לוי)

זיכרון לנופלים ללא מחיאת כף, משאיר בזיכרון גם את השירים והביצועים המרגשים, בלעדיהם הזיכרון היה כנראה קצת פחות.

תגיד לי איך לעצור את הדמעות
תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות
תגיד לי למה אין אמת, רק הזיות
אז למה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכות?

תגיד לי איך לעצור את הדמעות
תגיד לי איך…

השתתפו: יהודית רביץ, הראל סקעת, משה פרץ, מירי מסיקה, דיוויד ברוזה, גלעד שגב,  היהודים, ריקי גל, דנה ברגר, מוש בן ארי, קרולינה. ניהול מוסיקלי: עדי רנרט.  הנחה: יאיר לפיד.

משה פרץ והראל סקעת – "שירים בכיכר" 2010
שירים בכיכר 2010 – היהודים, גלעד שגב, יהודית רביץ
שירים בכיכר 2010 – מירי מסיקה, דיוויד ברוזה, דנה ברגר ומוש בן ארי, קרולינה והראל סקעת