האם הרוק הישראלי המטאלי הולך להיות הדבר הבא לא רק על מפת הרוק העולמי? האם נפתח ענף יצוא חדש תוצרת כחול-לבן? אני שומע את  ההרכב Feel about, עם הזמרת רוני ויינשטוק, ואומר: יפה, זה נראה ונשמע אחלה מעיצוב העטיפה של ניר גוטריימן ועד הנגינה המהוקצעת והשירה של  ויינשטוק. אבל אחרי שסיימתי הדיסק, התחושה היא – מוקדם להיסחף. הם עובדים נכון, הם אולי "היהודים החדשים", אבל אינם שרים בעברית, לא המציאו את גלגל המטאל וכנראה עדיין רחוקים להיות האלטרנטיב הבא.

"אני עבד דפוק/ עובד 7/24 בבית קברות/ ממתין לקום מהמתים/ אני המשוגע של המחר/ אשחרר כל צערי לאוויר/ לאוויר שלך/ חייב למצוא דרך החוצה/ תטיף לי ככל שתרצה/ אתה יודע הפעם ההחלטה היא שלי…" (השיר Slave)
הטקסט המטורלל מגיע עם ריפים מכוסחים, דיסטורשנים, בס ליין יעיל. וקול זועק של זמרת משחררת אנרגיות. זה מנוגן במקצוענות ראויה לשמה.
סיפור מצורף לדיסק:  הלהקה ופיעה במועדון ה"מוטורוק" בתל-אביב. אחד משיאי הערב היה ביצוע מיוחד של חברי להקה לשירם Follow me down, שנוגן באמצעות ארבעה מכשירי אייפון ואייפוד שליוו את הסולנית רוני ויינשטוק. לא יודע מה זה בדיוק רוק באייפוד והאייפון. הרוק שאני שומע זקוק לארגזי עץ כבדים כמו מערכת הסטריאו הישנה והטובה שלי. את Follow me down אני אכן שומע בשיטה הישנה, שכרגיל אינה מאכזבת. התחלה אקוסטית, מלודיה אקוסטית. בלדת רוק. הטקסט אומר משהו כמו "לך בעקבותיי, עקוב אחרי … מה שאתה עושה זה מה שאתה רואה … מוריד אותי מטה … האם אתה יכול לפתור את הבעיה … לך בעקבותיי לבמה, שחרר את זעמך המלוכלך … אם תרצה, אהיה בצד האפל שלך"…
טקטסט עם לא מעט פוזה תיאטרלית, חלקם מהמשפטים הזויים ונטולי משמעות הגיונית, אבל רוני וינשטוק שרה אותם כמו היא ממלאת תפקיד חיים  בתיאטרון הרוק שלה, למרות שהמחזה לא מי יודע מה, לעיתים גרוע מאוד. זמרת ששרה משפטים בדרמטיות כאילו הם בדמה ובחלבה, אבל נשמעים "הצגה".
Stop טעון מאוד, מנוגן מהוקצע בתוספת בראס סקשן, אפקטים גותיים, שיר שכולו אומר משהו מאוד מעורפל על הכאב של מישהו מאוד סתמי. למעשה כל האלבום מבוסס על ההצגה הסתמית של ויינשטוק, שיש לה בהחלט מה להציע כזמרת רוק בז'אנר המטאלי , אם חושבים במונחים של  תחרות עם זמרות רוק מקומיות כמו אורית שחף.
"נשק את מי שתנשק/ לקק את הפצעים כשהם ידממו/ תמיד במלחמה/ אתה יודע שאינך יכול לנצח בה/ אינך יכול להסתתר/ יש לך מוח קטן/ מוח עשן…"
הזעם בקולה של וויינשטוק חובר לרוק המכוסח ולדציבלים לאורך כל הדיסק. אבל לא די, מסתבר בקלישאות רוק המנוגנות הכי מקצועני. צריך להיות גם משהו אותנטי במוסיקה.  הצירוף של הטקסטים והעוצמות המלודרמטיות של ווינשטוק נשמעים כמו טרגדיה אחת ארוכה שאינה קיימת.  מצד שני:  אי אפשר לומר שאינה עומדת מאחורי הדברים, ולו משום שהיא חתומה על החומר. ניתן לה ליהנות מהספק שהדברים אינם יוצאים רק מהפה לחוץ.

Roni Weinstock – Guitars & Vocals
Guy Fisher – Guitars
Liron Erel – Bass
Eldar Cohen – Guitars
Dror Rostami – Drums

הפקה מוסיקלית: אייל ליאון קצב